ההגירה הנבואית במציאות עכשווית: מיליוני עקורים ואתגרי הפליטות באזור הערבי

מציינים את יום השנה ה-1448 להג'רה המבורכת של הנביא, והמוסלמים בכל קצוות תבל מעלים בזיכרונם את לקחי המסע הראשון שהניח את היסודות למדינת היציבות. עם זאת, נראה כי ערכי ההגירה כיום עומדים בפני מציאות מרה, שבה הזכות הטבעית לתנועה הפכה למסע רצוף סכנות והגבלות גבולות מחמירות.

דוחות בינלאומיים מצביעים על כך שהעולם חווה גלי עקירה חסרי תקדים, כאשר מדינות אירופה ביצרו את גבולותיהן, וצעדים אלו התרחבו לכלול מדינות בדרום הים התיכון. מציאות זו מציבה את המהגרים בין הפטיש של הצורך לעזוב לסדן של הדחייה וההגבלות המוטלות אפילו על ידי מדינות החולקות עמם היסטוריה וערכים.

על פי נתוני נציבות האו"ם לפליטים, מספר הפליטים בסוף שנת 2025 הגיע לרמות שיא של כ-41.6 מיליון פליטים. הסטטיסטיקה מצביעה גם על 9 מיליון מבקשי מקלט, ויותר מ-68 מיליון עקורים פנימיים, מה שמשקף את היקף התהפוכות העולמיות המתמשכות.

מניעת אזרחות מייצגת פן נוסף של הטרגדיה, כאשר כ-4.5 מיליון בני אדם חסרים זכויות בסיסיות כמו חינוך, שירותי בריאות וחופש תנועה. אנשים אלה חיים בצל החוקים, נטולי המרכיבים הבסיסיים ביותר של חיים בכבוד המובטחים באמנות בינלאומיות והומניטריות.

ברמה העולמית, יותר מ-117.8 מיליון בני אדם נאלצו לעקור בכוח כתוצאה מרדיפות, אלימות או הפרות חמורות של זכויות אדם. הנתונים המזעזעים חושפים כי אחד מכל 70 בני אדם על פני כדור הארץ נאלץ לברוח ממולדתו כדי להציל את חייו.

באזור הערבי, דוח מצב ההגירה הבינלאומי לשנת 2025 שפורסם על ידי 'אסקווה' הראה כי האזור הפך לביתם של 44.5 מיליון מהגרים ופליטים. שיעור זה מהווה כ-15% מכלל המהגרים בעולם, מה שמציב את האזור בלב משבר הפליטים העולמי.

ההגירה הפנימית נותרה מאפיין בולט בעולם הערבי, כאשר מחצית מהמהגרים הערבים מעדיפים להישאר בגבולות האזור הערבי במקום לפנות למערב. מספר המהגרים והפליטים שנעו בתוך האזור הגיע לכ-18.1 מיליון בני אדם במהלך שנת 2024, בחיפוש אחר סביבה תרבותית וחברתית דומה.

העקירה הפנימית מייצגת פצע מדמם בגוף הערבי, כאשר הסטטיסטיקה רשמה 28 מיליון עקורים בתוך ארצם בשנת 2023. מדינות כמו סודאן, סוריה ותימן עומדות בראש רשימת המדינות הסובלות מתופעה זו כתוצאה מסכסוכים מזוינים מתמשכים והיעדר יציבות פוליטית.

סוגיית הפליטים הפלסטינים נותרה הבולטת והמורכבת ביותר, כאשר נתוני 'אונר"א' מצביעים על אירוח האזור לכ-6 מיליון פליטים פלסטינים. התוקפנות הישראלית המתמשכת ברצועת עזה ובגדה המערבית גרמה למעבר פלסטין-ירדן להיות הפעיל ביותר בשנת 2024, עם מעבר של יותר מ-2.3 מיליון בני אדם.

מצרים, פלסטין, סודאן, סוריה ותימן נחשבות למקורות העיקריים לעשרת המעברים החשובים ביותר בתוך האזור הערבי. מצרים לבדה תורמת לשלושה ממעברים אלה, מה שמשקף את תפקידה המרכזי בתנועת האוכלוסייה, כוח העבודה והעקירה הקשורה לתנאים כלכליים ופוליטיים.

מחוץ לתחום הערבי, יבשת אירופה נותרה היעד המועדף על מהגרים ופליטים ערבים בשיעור העולה על 37%, כלומר כ-13.8 מיליון בני אדם. אפריקה שמדרום לסהרה מגיעה למקום השני, ואחריה צפון אמריקה כיעד שלישי המושך כישרונות ומחפשי חיים חדשים.

למרות הטרגדיות הקשורות להגירה, היא מייצגת עורק חיים כלכלי עבור מדינות רבות, כאשר ההעברות הכספיות שהגיעו למדינות ערב הגיעו לכ-66.2 מיליארד דולר. מדינות הנמצאות במשבר כלכלי נהנות מכספים אלה, כאשר מצרים עומדת בראש הרשימה בקבלת יותר מ-31 מיליארד דולר מהעברות בניה בחו"ל.

ההגירה במהותה היא מעשה כפוי המונע על ידי היעדר ביטחון או מצוקה כלכלית, כפי שגילם הנביא הקדוש בפרידתו ממכה המכובדת. המהגר אינו עוזב את אדמתו ואת משפחתו אלא אם כן נסתמו בפניו הדרכים, מה שמטיל על הקהילה הבינלאומית ועל מערכת הערכים את חובת האירוח במקום הגירוש.

לסיכום, דוחות בינלאומיים חושפים אירועי אלימות מזעזעים הכוללים רצח ושוד המכוונים כלפי אלה הנוקטים בדרכי הגירה בלתי חוקיות. למרות סכנות אלה, אנשים אינם מפסיקים ללכת ב'דרכי המוות', מה שמצביע על כך שהצורך הכפוי והחיפוש אחר כבוד חזקים יותר מהפחד מהלא נודע.

"לא יצאתי אלמלא בני עמך הוציאו אותי"... מילים נבואיות המסכמות את הטרגדיה של מיליוני מהגרים העוזבים את מולדתם בכוח בחיפוש אחר הביטחון האבוד.