שישים יום על חבית אבק שריפה: כיצד הפך הנפט למבחן כוונות בין וושינגטון לטהראן

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 23/6/2026

ניתוח חדשותי

בפנייה בולטת במדיניות האמריקאית, הודיע ממשל הנשיא דונלד טראמפ ביום שני על הסרה זמנית של סנקציות הנפט על איראן למשך שישים יום, מה שיאפשר רכישת נפט גולמי איראני בדולר האמריקאי, בצעד שעשוי להעניק לטהראן הכנסות כספיות משמעותיות לאחר שנים של מכירה בהנחות לקונים שנמנעו מסנקציות. שר האוצר סקוט ביסנט אמר כי ההחלטה היא שיא של שיחות "מתמשכות ופוריות" בבורגנשטוק שבשוויץ. סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס, המשא ומתן הראשי של ארה"ב, אישר כי איראן הסכימה לקבל פקחי או"ם לאתריה הגרעיניים, ותיאר זאת כ"הישג גדול לעם האמריקאי". עם זאת, דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בקאעי, מיהר להכחיש כי טהראן נתנה התחייבויות חדשות, והדגיש כי שיתוף הפעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית יישאר כפוף ל"נהלים הקיימים" בלבד. הסוכנות טרם הגיבה להצהרות טראמפ וואנס, מה שמטיל צל כבד על מהות ההבנות שהוכרזו.

הסתירה בין ההצהרות האמריקאיות והכחשת טהראן מדגישה את מהות המבוי הסתום: בעוד שממשל טראמפ מנסה לשווק הישג דיפלומטי מהיר שיאפשר הסרה חלקית של הסנקציות, איראן דבקה ברטוריקה המסורתית שלה הדוחה כל ויתורים חדשים. פער זה משקף היעדר אמון איתן לאחר שנים של הסלמה צבאית והתנקשויות. ללא מנגנון אימות עצמאי ומחייב, הפטור מנפט עלול להפוך לתמרון טקטי שיחזור על קריסת הסכם 2015, וההימור על כוונות טובות נשאר שביר לאור התעקשות טהראן כי לא נתנה כל התחייבות חדשה. מומחים מזהירים כי ההימור האמריקאי עלול להפוך לצרות אם ההבטחות לא יתורגמו לפיקוח.

ואנס הוסיף כי שיחות ז'נבה, שהחלו ביום ראשון ונוהלו על ידי מתווכים קטארים ופקיסטנים, הניחו "בסיס טוב מאוד" להסכם שלום סופי. הוא חשף הקמת ערוצי תקשורת ישירים להפחתת ההסלמה במצר הורמוז ובלבנון, שם פחתה עוצמת העימותים בין ישראל לחיזבאללה. ואנס ראה בסידורים אלה מניעה של "יציאת המצב משליטה", וציין כי איראן התחייבה להבטיח את חופש השיט במעבר המים החיוני שנסגר במהלך מלחמת יוני 2025, מה שהביא לעליית מחירי האנרגיה העולמיים.

במישור המעשי, התפתחויות אלו מגיעות לאחר המלחמה המהירה שנמשכה 12 יום בקיץ 2025, שבה ישראל וארצות הברית הפציצו מתקני גרעין איראניים, והובילו לגירוש פקחי הסוכנות לאנרגיה אטומית. מאז, גורל כמויות האורניום המועשרות מאוד, שלטענת טהראן הושמדו או נקברו, לוט בערפל. על פי מזכר ההבנות שנחתם בשבוע שעבר, איראן הסכימה להפחית את המלאי הזה תחת פיקוח הסוכנות, בצעד שמטרתו להחזיר את האמון הבינלאומי. טהראן האשימה את הסוכנות הבינלאומית במתן כיסוי פוליטי לתקיפות הישראליות-אמריקאיות לאחר החלטה שהוציאה המאשימה אותה באי ציות. אנליסטים רואים בהתעקשות איראן על זכות ההעשרה, למרות התחייבותה להפחית את המלאי, רצון לשמור על תשתיתה הגרעינית כקלף מיקוח אסטרטגי. אך הנשיא מסעוד פזשקיאן שב והדגיש כי ארצו "לא תיסוג כהוא זה" מזכותה להעשרה למטרות שלום.

באשר לחבילה הכלכלית, משרד האוצר האמריקאי הוציא רישיון ל-60 יום המאפשר ייצור, אספקה ומכירה של נפט איראני, מה שמעניק לטהראן נזילות דולרית המיוחלת. במקביל, הודיע נגיד הבנק המרכזי האיראני, עבדולנאצר המתי, על חתימת מזכרים לתחילת שחרור 24 מיליארד דולר מנכסים מוקפאים. אך גורמים אמריקאים לא אישרו צעד זה, וואנס התנה את הפניית כל כספים משוחררים לרכישת סחורות אמריקאיות כמו סויה וחיטה, עם איסור על שימוש בהם למימון טרור, רעיון שייחס לג'ארד קושנר, כאשר וושינגטון ודוחא יפקחו על המנגנון.

הפטור הזמני מסנקציות הנפט מהווה חבל הצלה לכלכלה איראנית חנוקה, אך פרטי ההסכם מראים כי וושינגטון לא העניקה לטהראן צ'ק פתוח. קישור שחרור הנכסים המוקפאים לרכישת מוצרים חקלאיים אמריקאיים משרת את בסיס הבוחרים של טראמפ, והופך את המשבר להזדמנות לתמוך בחקלאים האמריקאים. מנגד, זרימת הדולרים מעניקה לאיראן נזילות שעשויה להקל על המחאות פנימיות, אך משאירה אותה נתונה לחסדי תום תקופת שישים הימים, שיכולה להסתיים בחזרה לסנקציות אם הפיקוח הגרעיני ייכשל, מה שהופך את ההתאוששות לשבירה ותלויה בהתחייבויות שטרם הוכחה רצינותן. וכך היא הופכת לכלי לחץ כפול בידי וושינגטון.

יש לציין כי הסרה חלקית של הסנקציות ואפשרות הפיקוח מחזירות למעשה את ליבת הסכם הגרעין מ-2015, שממנו נסוג טראמפ בשנת 2018, ותיאר אותו כ"העסקה הגרועה בהיסטוריה". חוגים דיפלומטיים חוששים כי סתירת הפרשנויות תוביל לקריסת המסלול המשא ומתן בדומה למה שקרה בעבר, במיוחד מאחר שאיראן החלה לצמצם את שיתוף הפעולה הפיקוחי שלה מיד לאחר הנסיגה האמריקאית, ולאחר מכן הפסיקה אותו לחלוטין בעקבות ההפצצה של 2025.

סגירת מצר הורמוז על ידי איראן במהלך המלחמה היוותה נשק גאו-אסטרטגי ששיבש את שוקי האנרגיה העולמיים. כיום, וושינגטון מציעה תגמולים כספיים בתמורה לפתיחה מחדש של המעבר החיוני, בהכרה מרומזת כי הרתעה צבאית לבדה אינה מספיקה. עם זאת, קישור זרימת הנפט להתחייבויות פיקוח מציב את ביטחון האנרגיה העולמי תחת משא ומתן שביר. אם תרחיש הסגירה יחזור בעתיד, ממשל טראמפ ימצא את עצמו בפני שתי אפשרויות קשות: חזרה ללחץ המקסימלי שנכשל בעבר, או מתן ויתורים נוספים שעשויים לעודד את טהראן להשתמש במצר כקלף סחיטה קבוע. וכך וושינגטון עוברת מבני ערובה להסלמה לבני ערובה להרגעה מתוזמנת.

עם זאת, הפער בין רטוריקת הניצחון האמריקאית והדבקות האיראנית בקווים האדומים מקשה לדבר על פריצת דרך אמיתית. ובציפייה למה שיביאו שישים הימים הבאים, העולם עוקב בזהירות אחר מבחן הכוונות החדש בין וושינגטון לטהראן. בעוד שטראמפ רואה בפטור מנפט דרכון למורשת דיפלומטית שתסיים עשרות שנים של עוינות, טהראן מתייחסת אליו כאל זכות המגיעה לה על עמידתה תחת עול "הלחץ המקסימלי". ובין שתי נרטיבים מנוגדים, רק העובדות בשטח יכולות לאשר אם השלום אכן נבנה, או שאנו עומדים בפני הפסקת אש טקטית המסתירה תחת אפרה גחלים שטרם כבו.