כיצד ניתן לעצב מחדש את היחסים הפלסטינים-אמריקאים?

בצל התמורות האזוריות המואצות, וההשלכות שהותירה המלחמה בעזה, חזרו היחסים הפלסטינים-אמריקאים לחזית הדיון הפוליטי. המידע המופץ על כוונת הממשל האמריקאי לחזק את היחסים עם הרשות הפלסטינית, בין אם במסגרת הסדרי היום שאחרי המלחמה ובין אם בהקשר של הרחבת הסכמי אברהם, משקף מגמה פוליטית כללית יותר מאשר החלטות סופיות. אולם, החשוב יותר מההדלפות עצמן היא השאלה המהותית: האם וושינגטון מתכוונת להפעיל מחדש יחסים דו-צדדיים רשמיים ולטפל בשורשי הסכסוך, או שהיא מתכוונת לשחזר מדיניות של ניהול משברים בכלים חדשים?

היחסים הפלסטינים-אמריקאים עברו עליות ומורדות, לאחר סגירת הקונסוליה האמריקאית בירושלים וסגירת משרד אש"ף בוושינגטון, אך הם נותרו יחסים הכרחיים בשל תפקידה המרכזי של ארצות הברית במערכת הבינלאומית, השפעתה הישירה על מסלולי השלום, התמיכה הכלכלית והסביבה האזורית. כיום, עם ההכרה של שותפים אזוריים רבים, ובראשם ממלכת ערב הסעודית, כי יציבות אזורית אינה יכולה להתממש ללא אופק מדיני לסוגיה הפלסטינית, נראה כי הרשות הפלסטינית היא צד שלא ניתן לעקוף בכל הסדרים הנוגעים לרצועת עזה או לעתיד האזור.

התרחיש הסביר ביותר הוא פתיחה אמריקאית מוגבלת, המבוססת על שיקום ערוצי תקשורת, חיזוק התיאום המדיני, והגדלת התמיכה הכלכלית והמוסדית, מבלי להגיע לשינוי פוליטי מהותי. התרחיש השאפתני יותר קשור לשילוב מחדש של הרשות הפלסטינית בזירה האזורית והבינלאומית במסגרת שותפות פוליטית רחבה יותר, שתלווה ברפורמות פנימיות פלסטיניות והחייאת המסגרות הבינלאומיות הקיימות המבוססות על פתרון שתי המדינות, כולל פתיחה מחדש של הקונסוליה האמריקאית בירושלים ומשרד אש"ף בוושינגטון.

אך נותרת האפשרות להמשך ניהול המשבר, בצל הממשלה הישראלית הנוכחית, המשך ההתנחלויות, והיעדר רצון פוליטי אמיתי לסיום הכיבוש. בתרחיש זה, היחסים הפלסטינים-אמריקאים יישארו מוגבלים לשיפורים טקטיים וצעדים כלכליים וביטחוניים, בעוד שהסוגיה הפלסטינית תמשיך להיות מטופלת כתיק הומניטרי או ביטחוני, במקום להיות סוגיה של עם השואף לחירות ולהגדרה עצמית.

בנייה מחדש של היחסים הפלסטינים-אמריקאים דורשת צעדים מעשיים ופרגמטיים המבוססים על אינטרסים משותפים. בטווח הקרוב, בולט הצורך בחידוש הדיאלוג הרשמי הסדיר בין ההנהגה הפלסטינית לממשל האמריקאי, ומינוי שליח אמריקאי בכיר המתמחה בעניין הפלסטיני, לצד הקמת ערוץ פלסטיני ייעודי ליחסים עם ארצות הברית והמפרץ – צוות שליחים פלסטיני – מבעלי הכלים והמומחיות. כמו כן, השקת פורום עסקי וחדשנות פלסטיני-אמריקאי, שיכלול אנשי עסקים פלסטינים ופלסטינים-אמריקאים ואוניברסיטאות, יכולה להוות מנוף לפיתוח ויצירת מקומות עבודה.

בטווח הבינוני, פתיחה מחדש של הקונסוליה האמריקאית בירושלם מייצגת יותר מסתם צעד דיפלומטי; זוהי מסר פוליטי המאשר את ההכרה בקיום הפוליטי הפלסטיני ובזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית. כמו כן, הקמת מסגרת לשותפות כלכלית פלסטינית-אמריקאית בתחומי האנרגיה המתחדשת, החינוך, הבריאות והתשתיות הדיגיטליות, יכולה לתרום לחיזוק העמידות ובניית המוסדות.

בטווח הארוך, יש להפוך את היחסים לשותפות אסטרטגית מוסדית המסוגלת לעמוד בפני שינויים בממשלים ובמדיניות. שיתוף פעולה כלכלי וטכני לבדו אינו יוצר שלום, אלא זקוק לאופק מדיני המבוסס על החוק הבינלאומי, כבוד האדם, ביטחון הדדי והכרה בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית.

ערכו של כל שינוי ביחסים הפלסטינים-אמריקאים אינו נמדד בהיקף הסיוע או במספר הפגישות, אלא במידת יכולתו להפוך את הפסקת המלחמה למסלול מדיני אמיתי, המבוסס על יישום החוק הבינלאומי, סיום הכיבוש והגשמת המדינה הפלסטינית העצמאית. הדרוש אינו שחזור גישות כלכליות או הסדרים זמניים הדומים ל"עסקת המאה", אלא בניית שותפות אמריקאית-פלסטינית חדשה שתעביר את האזור מניהול סכסוך ליצירת שלום צודק ובר קיימא.

שלום אינו נבנה על ידי ניהול משברים, אלא על ידי רצון פוליטי המטפל בסיבותיהם.