דוח ישראלי מתעד את קריסת הדוקטרינה הצבאית של נתניהו ואת כישלון אסטרטגיית 'ראש התמנון'

דוח אנליטי שפורסם על ידי מקורות תקשורת עבריים חשף קריסה מוחלטת של הדוקטרינה הצבאית שאומצה על ידי בנימין נתניהו במשך שלושה עשורים. הדוח הבהיר כי ההבטחות שנתן נתניהו מאז 1996 לנטרל את האיום האיראני ולפרק את טבעת הפלגים המקיפים את ישראל התנגשו במציאות שונה לחלוטין לאחר שנים של מלחמות מתמשכות.

הכותב אבי בן הר ציין בקריאתו את האירועים שהתרחשו מאוקטובר 2023 ועד יוני 2026, כי הפער בין ההבטחות לתוצאות העמיק באופן חסר תקדים. נתניהו אימץ אסטרטגיה שתיאר כ'תמנון', שמטרתה להכות בראש בטהרן ולשתק את הזרועות בעזה, לבנון ותימן, אך התוצאות היו מאכזבות עבור ישראל.

מתקפת השבעה באוקטובר 2023 היוותה את נקודת המפנה הגדולה שגרמה לקריסת התוכנית הישראלית באופן מיידי, ותוארה כאסון הגדול ביותר בתולדות הכיבוש. למרות המשך הפעולות הצבאיות במשך כמעט 30 חודשים, המקורות אישרו כי וושינגטון היא זו שסגרה את תיק החטופים בהחלטה מדינית ולא בלחץ צבאי בשטח.

בגזרה הצפונית, ישראל רשמה הישגים טקטיים שהתבטאו בחיסול מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, אך הדבר לא תורגם לניצחון אסטרטגי. עשרות אלפי מתיישבים המשיכו להתפנות מהצפון במשך יותר משנה, והעימות הסתיים בדחיית המלחמה במקום הכרעה סופית.

באשר לחזית תימן, הדוח אישר כי ההרתעה הישראלית נכשלה בשבירת קבוצת החות'ים שהמשיכה באיומיה לתקופות ארוכות. ההתקפות מתימן לא פסקו אלא לאחר חתימת הסכם הפסקת האש ברצועת עזה, מה שמוכיח את כישלון האופציה הצבאית החד-צדדית בהשגת רגיעה.

בנוגע לעימות הישיר עם איראן, נתניהו קיבל תמיכה חסרת תקדים מהממשל האמריקאי שכללה הפצצות במטוסי B2 אסטרטגיים. למרות חיסול מנהיגים בכירים ומדעני גרעין, המשטר האיראני לא נפל, אלא השלטון עבר בצורה חלקה למג'תבא ח'אמנאי עם המשך תוכנית הגרעין והעשרת האורניום.

הדוח הדגיש כי ישראל מצאה את עצמה מחוץ לחדר המשא ומתן בעת חתימת ההסכם האמריקאי-איראני האחרון ביוני 2026. שוליים אלו משקפים את כישלון ההנחה של נתניהו כי קרבתו לוושינגטון תעניק לתל אביב את היכולת המוחלטת לעצב את התוצאות הפוליטיות באזור בהתאם לאינטרסים שלה.

מבחינה פנימית, החברה הישראלית שילמה מחירים כבדים על מדיניות זו, כאשר יותר מאלפיים ישראלים נהרגו ואלפים נפצעו בפציעות פיזיות ונפשיות עמוקות. המלחמות הארוכות גרמו גם לעקירת עשרות אלפים מבתיהם, מה שיצר משבר חברתי והומניטרי שישראל לא חוותה מזה עשורים רבים.

מבחינה כלכלית, המדדים רשמו ירידה חדה כאשר יחס החוב הציבורי לתוצר קפץ והגיע ל-69 אחוזים. הממשלה נאלצה להעלות את מס ערך מוסף ל-18 אחוזים כדי לכסות את עלויות המלחמה שהגיעו לעשרות מיליארדי דולרים, מה שהוביל לירידה בדירוג האשראי של המדינה העברית.

המקורות הבהירו כי ישראל ניהלה את מלחמותיה הרבות ללא תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח שזוכה לתמיכה מתמשכת מוושינגטון. בלבול זה הוביל לתוצאות הפוכות בכל הזירות, כאשר האיומים נותרו קיימים למרות היקף ההרס והפעולות המודיעיניות המורכבות שביצע צה"ל.

הכישלון בהשגת ארבע המטרות המוצהרות של המלחמה מציב את הנהגת נתניהו במבוי סתום היסטורי מול הציבור הישראלי. במקום ליצור מציאות אזורית חדשה, ישראל מצאה את עצמה שקועה בשחיקה מתמשכת של משאביה האנושיים והכספיים ללא אופק מדיני ברור שיסיים את מצב הסכסוך.

הדוח קבע כי הצלחות מודיעיניות, ככל שיהיו מדויקות, אינן יכולות לפצות על הכישלון בחזון המדיני הכולל. איראן עדיין מהווה את האתגר הגדול ביותר, וזרועותיה באזור לא התפרקו, אלא התמקמו מחדש בציפייה לסבבי עימות עתידיים שעשויים להיות מורכבים יותר.

בסופו של דבר, התמונה הפוליטית מראה כי הבטחות נתניהו לשלוט בתוצאות באמצעות הברית עם הימין האמריקאי היו אשליות בלבד. המציאות הבינלאומית והאינטרסים האמריקאים העליונים כפו מסלולים דיפלומטיים שעלו על הדרישות הישראליות הנוקשות, והותירו את תל אביב להתמודד עם השלכות מלחמותיה לבדה.

הדוח מסכם כי 'דוקטרינת הכוח' שקידם נתניהו הגיעה למבוי סתום, מה שמחייב בחינה מקיפה של מדיניות הביטחון. העלות המצטברת של הכישלון האסטרטגי תטיל צל על עתיד ישראל לשנים ארוכות, במיוחד עם קריסת האמון ביכולת ההנהגה לקיים את הבטחות הביטחון והשגשוג.

הכישלון אינו בביצוע אלא בהבטחה עצמה, וההסכם האמריקאי עם איראן הראה את ישראל מחוץ לחדר לחלוטין.