הזירה הבינלאומית עברה תפנית דרמטית לאחר הודעת ראש ממשלת פקיסטן באמצע יוני על כך שוושינגטון וטהראן הגיעו להסכם המסיים ארבעה חודשים של עימות צבאי עז. הודעה זו, שאושרה על ידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ באמצעות הפלטפורמות הדיגיטליות שלו, נשאה בחובה סימנים לחזרה של תנועת השיט במצר הורמוז למסלולה הרגיל לאחר תקופה של מתיחות עזה.
מעבר לשפת הניצחונות התעמולתית שכל צד משווק לקהלו, בחינה מדוקדקת של סעיפי ההסכם חושפת שינוי מהותי במאזן הכוחות האזורי. הממשל האמריקאי נסוג מיעדיו הגבוהים שהחלו בדרישה להפלת המשטר ופירוק היכולות הטילים, והסתיימו בהבטחת המעבר הימי הבינלאומי בלבד.
האירוניה טמונה בכך שוושינגטון ניהלה סבב צבאי נרחב כדי להחזיר מצב שהיה קיים כבר לפני פרוץ הניצוץ הראשון, כאשר מצר הורמוז היה פתוח לשיט עולמי. לפי מקורות יודעי דבר, טהראן ניצלה את התגובה הצבאית כדי לחזק את השפעתה הימית ולאכוף מציאות חדשה על שולחן המשא ומתן, מה שהוביל בסופו של דבר למילוי רוב דרישותיה.
ההתחייבויות האיראניות בהסכם כללו שני סעיפים עיקריים: פתיחה מחדש של המצר תוך חודש, וחידוש המחויבות למדיניות הגרעין השלווה שהוכרזה בעבר. בתמורה, ארצות הברית הציעה ויתורים שתוארו כ"יקרים", שכללו הפסקה מוחלטת של כל הפעולות הצבאיות בכל החזיתות הקשורות לסכסוך.
אחד ההישגים הבולטים של טהראן היה אילוץ וושינגטון להפסיק את ההתערבות בענייניה הפנימיים של איראן ולהסיר את המצור הימי שחנק את הכלכלה במשך חודשים. ההבנות כללו גם השעיית הסנקציות שהוטלו על מגזרי הנפט והפטרוכימיה, מה שמעניק לאיראן את היכולת להחזיר את חלקה בשוק העולמי ולגשת להכנסותיה הכספיות.
בצעד שעורר מחלוקת פוליטית רחבה, הצד האמריקאי הסכים לשחרר כ-24 מיליארד דולר מנכסים איראניים מוקפאים. סעיף זה העמיד את הממשל האמריקאי הנוכחי במצב מביך, במיוחד לאור העובדה שהוא ביקר בחריפות את מדיניות הממשלים הקודמים שנקטו בגישה דומה בטיפול בתיק הפיננסי האיראני.
קריאה פוליטית של ההסכם מצביעה על כך שאיראן הצליחה לכפות את "הקשר הלבנוני" כחלק בלתי נפרד מכל הסדר אזורי כולל. לבנון הוזכרה בטקסטים של ההסכם שלוש פעמים, תוך הדגשה על הצורך בהפסקת הפעולות הצבאיות ונסיגת כוחות הכיבוש מהשטחים הלבנוניים, מה שנחשב לניצחון לחזונה של טהראן.
קשר ישיר זה בין החזיתות משקף את כישלון הניסיונות האמריקאים והישראלים הקודמים להפריד את המסלול הלבנוני מהסכסוך עם איראן. לפי מקורות פוליטיים, ביסוס סעיפים אלה מעניק ל"ציר ההתנגדות" לגיטימציה שדה ופוליטית חדשה החורגת מגבולות הגיאוגרפיה האיראנית וכוללת את העומק האזורי.
החזרה לשולחן המשא ומתן תחת לחץ הצורך להבטיח את אספקת האנרגיה העולמית הוכיחה שהגיאופוליטיקה עדיין אומרת את דברה. וושינגטון מצאה את עצמה נאלצת להציע ויתורים כלכליים ופוליטיים גדולים בתמורה להבטחת ביטחון השיט באחד מנתיבי המים החשובים בעולם.
משקיפים רואים בהסכם הכרה מרומזת בכוחה של המכונה הצבאית האיראנית וביכולתה לעמוד בלחצים קיצוניים. במקום לפרק את תוכנית הגרעין, ההסכם הוביל למימון התוכנית השלווה באמצעות הכספים המשוחררים, מה שמהווה שינוי דרמטי באסטרטגיה האמריקאית כלפי טהראן.
במישור השטח, הפסקת התוקפנות נגד לבנון וקישורה להסכם האיראני-אמריקאי מחזקת את משוואת "אחדות הזירות" שטהראן קראה לה זה מכבר. התפתחות זו מציבה את בעלות בריתה של וושינגטון באזור בפני מציאות חדשה הדורשת הערכה מחדש מקיפה של הבריתות וההימורים הצבאיים העתידיים.
למרות שחלק רואים בהסכם הפוגה זמנית בלבד, התנאים שבוססו מעניקים לאיראן יתרון אסטרטגי ארוך טווח. טהראן הצליחה להפוך את האיום הצבאי הישיר להזדמנות להשיג הכרה בינלאומית בתפקידה האזורי ולהסיר את המגבלות הכלכליות שכבלו אותה במשך שנים.
התמונה הסופית של עימות זה מראה שכוח צבאי לבדו לא הספיק כדי לאכוף את הרצון האמריקאי על טהראן. להיפך, העימות הוביל לחיזוק העמדה האיראנית והפך את הסרת הסנקציות והשבת הכספים לזכות נרכשת ומתועדת בהסכמים בינלאומיים בחסות גורמים אזוריים.
בסופו של דבר, יישום סעיפי הסכם זה הוא המבחן האמיתי למידת מחויבותה של וושינגטון להבטחותיה החדשות. עם זאת, עצם קבלת תנאים אלה מהווה אינדיקציה לשינוי בכללי העימות, כאשר איראן הפכה לצד המכתיב את תנאיו בתוך להבות המלחמה ורעש המשא ומתן.
איראן יצאה המרוויחה הגדולה בכך שכפתה את אזכור לבנון בליבת ההסכם האמריקאי, מה שמוכיח למעשה את הצלחת משוואת אחדות הזירות.
Share your opinion
הסכם וושינגטון וטהראן: קריאה בהורדת הרף האמריקאי וביסוס משוואת הזירות