אחרי שנה וחצי של עקירה.. תושבי מחנה נור שמס בודקים את הריסות בתיהם תחת צעדי כיבוש מחמירים

עשרות מתושבי מחנה נור שמס בעיר טול כרם הצליחו להיכנס לסמטאות מחנם ולבדוק את בתיהם לראשונה מזה שנה וחצי, וזאת לאחר תיאום שבמסגרתו כוחות הכיבוש הישראליים אפשרו לתושבים לחזור זמנית למספר שעות מוגבל. מקורות מהשטח דיווחו כי צבא הכיבוש הטיל אמצעי אבטחה מחמירים על הכניסות, שכללו עיכוב תעודות זהות וטלפונים ניידים וחיפוש מדוקדק שכלל נשים וקשישים, בעוד מספר צעירים נעצרו בטענה לקיומם של תיקים ביטחוניים קודמים.

השבים תיארו את המראה בתוך המחנה כמזעזע, כאשר הדחפורים הישראליים לא הסתפקו בהריסת בתים, אלא ההרס התפשט גם לתשתיות, לרשתות המים והחשמל ולעקירת עצים, מה שהוביל למחיקת מאפיינים גיאוגרפיים וחברתיים של המקום. גברת סיהאם אבו ווטפה אישרה כי לא הצליחה לזהות את שכונת מגוריה עקב ערימות ההריסות, וציינה כי ביתה ובתיהם של ילדיה נהרסו לחלוטין בניסיון ברור למחוק את זיכרון הפליטות וההתנגדות המושרשת במחנה.

מצידה, גברת שרוק הביעה מרירות על החזרה לרחובות הרוסים ולבית שרוף לחלוטין שהמשפחה ירשה מסבה וסבתה מאז 1950, וראתה במה שקרה פשע נגד ההיסטוריה והאנושות. למרות גודל האסון, שרוק הדגישה כי נחישותם של תושבי המחנה לא תישבר, וכי ההתעקשות להישאר ולהתחיל מחדש היא התגובה היחידה למדיניות העקירה בכפייה שמפעיל הכיבוש נגד תושבי המחנות הפלסטיניים.

בעדות נוספת, האזרח מוחמד סברי סיפר פרטים על מסעו שתיאר כ'מסע ההשפלה', כאשר נכנס למחנה בתקווה להשיב כמה חפצים חיוניים כמו מכשירי חשמל כדי לעזור למשפחתו במרכז העקורים, אך מצא את ביתו ריק והרוס באופן שלא אפשר להוציא דבר מתחת להריסות. סברי הסביר כי הסיכון בכניסה היה גדול לאור פריסת צלפים וכלים צבאיים שהפכו את תהליך בדיקת הבתים למשימה רצופת סכנות וטרור פסיכולוגי.

האזרח סייף א-דין חסן סעיד, שבדק את הרס רהיטי ביתו ותשתיותיו, מתח ביקורת על היעדר תפקיד פעיל של סוכנויות הסיוע הבינלאומיות והמוסדות הפלסטיניים הרשמיים בסיוע לתושבי המחנה הנפגעים. סעיד ציין כי העקורים מתמודדים עם משברים כלכליים חונקים והתחייבויות מחיה קשות לאור הפסקת משכורות ויוקר המחיה, והדגיש כי הסיוע הניתן אינו עומד ברמת האסון שפקד את מחנות נור שמס וטול כרם בחודשים האחרונים.

בזווית אחרת של סבל, גברת אום רג'א הצליחה להשיב כמה כלי בית מביתה ששרד חלקית מההריסה, והביעה שמחה מהולה בכאב כשמצאה 'בקבוק שמן' וקופסת זיתים שנותרו במצבם מזה שנתיים. אום רג'א ראתה בחפצים פשוטים אלה סמל לעמידה איתנה והיאחזות באדמה, למרות שהיא תחזור איתם ל'מקלט' שבו היא מתגוררת כעת, בציפייה לפתרון יסודי שיסיים את טרגדיית עקירתם המתמשכת.

הערכות רשמיות שהוצאו על ידי גורמים מקומיים מצביעות על כך שהפעולות הצבאיות הישראליות במחנות טול כרם הובילו להריסת 600 בתים באופן מלא ולמעלה מ-2500 בתים באופן חלקי מאז תחילת ההסלמה האחרונה. מדיניות שיטתית זו גרמה לעקירת כ-500 משפחות ולעקירת כ-25 אלף איש, מה שיצר משבר הומניטרי מתפשט הדורש התערבות בינלאומית דחופה לשיקום ושיכון המשפחות שנותרו ללא קורת גג.

המחנה הפך להרס על הרס, ולא הצלחתי לזהות את מיקום ביתי עקב עקירת עצים ואבנים ושינוי מוחלט של מאפייני השכונות.