מונדיאל עזה.. מלחמת ההשמדה מכבה את מסכי האוהדים ודאגות העקירה קודמות להנאת הכדורגל

בניגוד לאוהדי כדורגל בכל העולם, תושבי רצועת עזה מוצאים את עצמם מנועים מלעקוב אחר הגרסה הנוכחית של גביע העולם. מלחמת ההשמדה המתמשכת כפתה תנאי חיים מורכבים, שהפכו את עצם הצפייה במשחק כדורגל למותרות בלתי ניתנות להשגה, בהיעדר התנאים הבסיסיים לחיים.\n\nמשבר החשמל הוא המכשול הבולט ביותר בפני אוהבי הכדורגל ברצועה, שכן רשויות הכיבוש מונעות את הגעת הדלק הדרוש להפעלת תחנת הכוח היחידה. משפחות מסתמכות כיום על רשתות מסחריות פרטיות המספקות חשמל במחירים מופקעים, ולעתים קרובות שירות זה נפסק עם רדת החשכה, מה שמונע מרוב האוכלוסייה לצפות במשחקי הערב.\n\nהאזרח מוחמד אבו עווידה, שלא החמיץ מעקב אחר המונדיאל מאז 1986, מוצא את עצמו היום חסר יכולת לצפות בקבוצותיו האהובות. מוחמד אומר שדאגותיו לגבי אספקת מים ראויים לשתייה ובישול מזון באמצעים פרימיטיביים מתישות את האנרגיה היומית שלו, מה שמאלץ אותו ללכת לישון מוקדם כדי לברוח מהעייפות, וכדי להימנע מעלויות בתי הקפה הגבוהות.\n\nלמרות סבל זה, חדשות על נבחרות ערביות עדיין מעוררות ניצוץ של שמחה בלבבות העזתים, כאשר התושבים קיבלו את תוצאות קטאר ומרוקו בשמחה מוגבלת. האוהדים מקווים שהקבוצות הערביות ישיגו הפתעות כדורגל גדולות, ורואים בכל ניצחון ערבי תמיכה מורלית עבורם בצל הבידוד שהוטל על ידי המצור והמלחמה.\n\nהמלחמה עיצבה מחדש את אמות המידה של העידוד בקרב הקהל הפלסטיני, כאשר המיומנות הטכנית אינה עוד המדד היחיד לאהבה. אוהדים מדגישים כי עמדות המדינות וממשלותיהן כלפי הסוגיה הפלסטינית הפכו למניע העיקרי לנאמנותם בכדורגל, כאשר מדינות התומכות בזכות הפלסטינית זוכות לעידודם, בעוד שהם נמנעים מלשמוח בקבוצות התומכות במדיניות הכיבוש.\n\nחסן סאלח, אחד מאוהבי הכוכב ליונל מסי, החליט להפסיק לעודד את נבחרת ארגנטינה בשל העמדות הפוליטיות האחרונות של נשיא ארצו. חסן סבור כי הנאמנות צריכה להיות למי שעומד לצד העם הפלסטיני במצוקתו, ומדגיש כי המלחמה לימדה אותם שספורט אינו יכול להיות מנותק מעמדות הומניטריות ופוליטיות.\n\nבהיעדר שידורי טלוויזיה, חלקם פונים לצפייה בתקצירי משחקים דרך פלטפורמות המדיה החברתית למחרת, אך איכות רשת האינטרנט מונעת זאת לעיתים קרובות. כוחות הכיבוש הרסו בכוונה את תשתית התקשורת, מה שהפך השגת אות אינטרנט יציב למשימה כמעט בלתי אפשרית עבור העקורים במחנות.\n\nהעקור חאלד אל-נג'אר, המתגורר באוהלי חאן יונס, ניסה שוב ושוב לצפות במשחק מרוקו וברזיל דרך הטלפון הנייד שלו ללא הצלחה. בשל קטיעת התמונה המתמדת, חאלד נאלץ ללכת לישון ולחכות לשמוע את התוצאה משכניו בבוקר, והסתפק בצפייה בשערים שהובקעו מאוחר יותר כאשר האות היה זמין.\n\nמנגד, דור הצעירים מנסה ליצור מרחבים פרטיים לצפייה דרך בתי קפה עממיים פשוטים שנבנו מבדי אוהלים וחלקי פלסטיק. המונים של צעירים מתאספים סביב מסכים גדולים הפועלים באמצעות גנרטורים חשמליים, כאשר אוהלים אלה מתפוצצים בקריאות עידוד ומחיאות כפיים עם כל שער שמבקיעה נבחרת ערבית, בניסיון לחטוף רגעים של הנאה בתוך ההריסות.\n\nהצעיר חוסאם, שנפצע מירי הכיבוש וסובל משברים קשים, היה בין הנוכחים באחד מאוהלי הצפייה במחנה נוסייראת. חוסאם חושש שפציעתו תמנע ממנו לחזור לעסוק בתחביבו האהוב, במיוחד בצל המחסור בטיפול הדרוש והנזק המוחלט שנגרם למגזר הספורט כתוצאה מהתקיפות המתמשכות.\n\nהמציאות הספורטיבית בעזה נאנקת תחת נטל הפגיעה הישירה, כאשר עשרות שחקני מועדונים איבדו את גפיהם, ומאות ספורטאים ומאמנים נהרגו. גם המגרשים והמתקנים הספורטיביים לא ניצלו מההפצצות, מה שהפך את המגרשים שפעם שקקו חיים להריסות או למרכזי אירוח לאלפי עקורים חסרי בית.\n\nבעלי בתי הקפה הזמניים מתמודדים עם אתגרים עצומים באספקת שירותי צפייה, כאשר הם נאלצים לרכוש דלק במחירים מופקעים להפעלת הגנרטורים. בעלי עסקים קטנים אלה מציינים כי הביקוש נמוך מהצפוי, מכיוון שאנשים מעדיפים להוציא את כספם המועט על אוכל ומים במקום לשלם דמי צפייה במשחקים.\n\nבסיום המשחקים בשעות הבוקר המוקדמות, האוהדים עושים את דרכם חזרה לאוהליהם דרך דרכים משובשות שנהרסו על ידי טילים ישראליים. הם הולכים בתוך שקט הלילה שאינו נקטע אלא בזמזום המל"טים, כדי להתכונן ליום חדש של מאבק להבטחת הדרישות המינימליות להישרדות.\n\nמראה המונדיאל בעזה מסכם את הטרגדיה של עם שאוהב את החיים ונאחז בתקווה למרות ניסיונות ההשמדה השיטתיים. בעוד העולם חוגג שערים וניצחונות, הפלסטיני בעזה ממשיך לחפש את ניצחונו הפרטי בשמירה על עמידתו בארצו, והופך את אוהל העקורים לזירת עידוד לחופש ולצדק.\n\nהמלחמה לימדה אותנו רבות; התחלנו לעודד רק את מי שתומך בנו, שכן העמדות הפוליטיות של המדינות כלפי ענייננו קודמות למיומנות השחקנים בלבבותינו.