פרשן ישראלי: תל אביב השיגה ניצחון צבאי טקטי אך עמדה בפני תבוסה אסטרטגית מול איראן

דאגה עמוקה שוררת בחוגים הפוליטיים והצבאיים של הכיבוש הישראלי עם התקרבות ארצות הברית ואיראן לחתימה על הסכמים המכשירים את הקרקע למשא ומתן אינטנסיבי בחסות פקיסטנית. משקיפים רואים בסיום העימות בצורה זו הכרה אמריקאית מרומזת בכוחו של המשטר האיראני, מה שמעניק לטהראן תדמית של מנצחת בסכסוך האזורי הבוער.

בהקשר זה, הפרשן הצבאי יואב לימור סבר כי ישראל חווה אכזבה כתוצאה מהפער בין ההישגים הצבאיים לתוצאות האסטרטגיות. לימור הבהיר במאמר כי ישראל הנחיתה מכות קשות על איראן, אך נכשלה בתרגום מכות אלו להישגים פוליטיים קבועים, מה שהותיר אותה חלשה יותר לאחר המערכה.

הניתוח הצביע על כך שאיראן, למרות שספגה מכות חסרות תקדים, הצליחה לצאת מהמלחמה במצב חזק יותר משהייתה בתחילת השנה הנוכחית. לימור ייחס שינוי זה לניהול כושל בתל אביב ולהסתמכות על מדיניות של 'משאלת לב' במקום תכנון ריאלי להתמודדות עם ההשפעה האיראנית הגוברת.

הפרשן זיהה ארבע מטרות עיקריות שישראל נכשלה בהשגתן, ובראשן המטרה להפיל את המשטר האיראני, שנראה יציב יותר למרות חיסול מנהיגים בולטים. יורשים קיצוניים יותר הופיעו בטהראן, והאשליות הישראליות בדבר היכולת להסתמך על האופוזיציה הפנימית או על הפלגים הכורדיים לערעור יציבות המשטר התפוגגו.

בנוגע לתיק הגרעין, המקורות אישרו כי המלחמה לא הצליחה לנטרל את היכולות האיראניות, שכן טהראן עדיין מחזיקה בכ-440 קילוגרם של אורניום מועשר בשיעור של 60 אחוז. מציאות זו מציבה את איראן במרחק צעד אחד בלבד מייצור פצצת גרעין, דבר שהפעולות הצבאיות נכשלו במניעתו או בעיכובו באופן יעיל.

במישור השיט הבינלאומי, טהראן הצליחה לכפות משוואה חדשה במצר הורמוז, שם השיבה לעצמה שליטה בפועל וכלכלית על נתיב מים חיוני זה. למרות הניסיונות האמריקאים להציג את המשך תנועת השיט כהישג, המציאות בשטח מוכיחה את יכולתה של איראן לשלוט בקצב ההסלמה הימית.

בנוגע לצד הכלכלי, ההסכם הצפוי יעניק לאיראן נשיקת חיים באמצעות השבת כ-300 מיליארד דולר מכספיה הקפואים בחו"ל. זרמי כספים אדירים אלו יחיו את הכלכלה האיראנית ויספקו את המשאבים הדרושים לחיזוק היכולות הצבאיות הקונבנציונליות והלא-קונבנציונליות של המשטר.

ברמה האזורית, טהראן סירבה להציג ויתורים מהותיים כלשהם בנוגע לתוכנית הטילים הבליסטיים שלה או לתמיכתה בבעלות בריתה באזור. יתרה מכך, היא הצליחה לקשור את החזית הלבנונית לתיק הגרעין שלה, מה שהוביל להגבלת חופש הפעולה של צבא הכיבוש בחזית הצפונית וכפה כללי עימות חדשים וקשים.

כישלון זה התרחש במקביל להלם דיפלומטי שהתבטא בהתנפלות המדינות השכנות לאיראן לפתוח ערוצי דיאלוג עמה, מה שהוביל לשחיקת המאמצים הישראליים לבודד את טהראן. שינוי זה גרם להתפוגגות מאמצי תל אביב להרחיב את 'הסכמי אברהם' לכלול מדינות כמו סעודיה, קטאר ופקיסטן בטווח הנראה לעין.

הפרשן הצבאי מתח ביקורת על העמדה האמריקאית, וציין גל של כעס בסביבת בנימין נתניהו כלפי ממשל דונלד טראמפ, שלטענתם נטש את האינטרסים הישראליים. גורמים ישראלים סבורים כי וושינגטון העדיפה את האינטרסים שלה על חשבון בעלת בריתה הישראלית במספר תיקים, החל מעזה ועד איראן.

לימור סיכם את ניתוחו בהתייחסות לדברי סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, שהדגיש בבירור כי ארצות הברית תפעל קודם כל בהתאם לאינטרסים הלאומיים שלה. גישה אמריקאית חדשה זו מותירה את ישראל מול אתגרים קיומיים עם איראן ללא כיסוי מלא מבעלת בריתה האסטרטגית הראשונה, מה שמעמיק את משבר הכישלון האסטרטגי.

המלחמה עם איראן תיזכר כקרב שבו הצד שניצח צבאית הפסיד ברמה האסטרטגית, בעוד שהצד שהובס צבאית ניצח.