גדעון לוי: 'טרור יהודי' הוא רק הפנים האמיתיות של הכיבוש המתמשך מזה עשורים

הכותב הישראלי גדעון לוי סבר שהחברה הישראלית החלה, בקצב איטי מאוד, להתמודד עם מציאות מרה שהתעלמה ממנה במשך שנים רבות, והיא שמה שמכונה כיום 'טרור יהודי' אינו תופעה מבודדת. לוי הדגיש במאמר כי אלימות זו מייצגת במהותה את הפנים האחרות והלגיטימיות של הכיבוש הצבאי הקיים על אדמת פלסטין.

לוי הסביר כי הישראלים העדיפו במשך עשורים להשתמש בכינויים מקושטים ושונים למעשיהם נגד הפלסטינים, במטרה להימנע מהתמודדות עם האמת המזעזעת. הוא ציין כי החברה התרגלה לשקר לעצמה ולחיות במצב מתמיד של הכחשה כדי להימנע מנטילת אחריות מוסרית ומשפטית על מעשיה.

הכותב ציין שינוי קל בנוף התקשורתי, כאשר חלק מכלי התקשורת הישראליים החלו לגלות עניין במה שקורה בגדה המערבית הכבושה. שינוי זה מגיע לאחר תקופה ארוכה של התמקדות בלעדית בהשלכות מתקפות השבעה באוקטובר, מה שהסתיר את הנעשה על ידי המתנחלים והצבא באזורים אחרים.

לוי ציטט את מקרה מותו של התינוק הפלסטיני סאם פהד אבו הייכל, שלא עבר את גיל שבעה חודשים, כדוגמה לשבירת מחסום השתיקה. הכותב סבור כי ילד זה הצליח לחדור לתודעה הקולקטיבית הישראלית, בעוד אלפי ילדים שנהרגו ברצועת עזה כשלו בהשגת אותה השפעה פסיכולוגית על הציבור.

לוי מייחס השפעה זו לכך שהתינוק סאם היה בעל פנים מוכרות וסיפור משפחתי שניתן היה להזדהות איתו, מה שהפך את הטרגדיה שלו לנוכחת ומשפיעה יותר. הוא סבר כי הגעת סיפור זה לדעת הקהל חשפה אמת שכולם בורחים ממנה, והיא שחיילים יהודים הורגים ילדים פלסטינים בדם קר במהלך שעות עבודתם הרשמיות.

המאמר מתח ביקורת חריפה על התנהגות החיילים שעוזבים את זירת הפשע מבלי להגיש עזרה ראשונה לקורבנות, בהתנהגות המשקפת התפשטות מאנושיות. לוי גם תקף את מוסדות המדינה והצבא שממשיכים לספק תמיכה והגנה למעורבים בתקריות אלו, מבלי להביע כל סוג של חרטה או התנצלות רשמית.

לוי סבור שהמלחמות הרצופות שישראל ניהלה היו אמורות להוביל לבחינה מקיפה של אמונות מושרשות, אך המציאות הוכיחה שעזה נותרה רחוקה מליבם ומוחם של רבים. עם זאת, הוא סבור שהסלמת אלימות המתנחלים הדתיים החלה ליצור סדקים אמיתיים בקיר ההכחשה שישראל בנתה סביב עצמה.

הכותב סיים את מאמרו בהדגשה כי שישה עשורים של הכחשת קיומו של הכיבוש ומשטר האפרטהייד לא יסתיימו בן לילה. אך הוא הדגיש כי השבועות האחרונים הראו סימני סדק במערכת חשיבה זו, וסבר כי ההכרה בקיומה של הבעיה היא הצעד הראשון וההכרחי לקראת כל טיפול אמיתי במציאות המרה.

סאם הצליח היכן שאלף ילדים הרוגים בעזה כשלו לפניו, הוא חדר לתודעה הישראלית בכך שהיה לו פנים ומשפחה.