בין שפת המלחמה לעסקאות הרגעה.. המזרח התיכון ממתין לתוצאות ההבנה האמריקאית-איראנית

האזור חווה מצב של תנודתיות חדה בין תיפוף תופי מלחמה לדיבורים על עסקאות דיפלומטיות קרובות, כאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עבר במהירות מאיום לתקוף מתקנים חיוניים באי חארג' האיראני לבשורות על התקדמות משמעותית במשא ומתן. שינוי דרמטי זה הוביל לביטול תקיפות צבאיות שתוכננו מראש, מה שמשקף את אופי הרגע הנוכחי שחסר הכרעה צבאית או שלום יציב.

מצדה, טהראן נוקטת בלשון זהירה המדגישה את המשך הדיונים ללא קבלת החלטה סופית עד כה, ומדגישה את רצונה לסיים את מצב 'לא מלחמה ולא שלום'. נשיא איראן, מסעוד פזשקיאן, הבהיר כי ארצו לא תקבל משא ומתן תחת איום, באיתות לדבקותה של איראן בכללי עימות המונעים ויתורים חינם למרות הלחצים הכלכליים והצבאיים הגוברים.

בשטח, ההסלמה לא פסקה למרות הערוצים הדיפלומטיים הפתוחים, כאשר כוחות אמריקאים פתחו בתקיפות על עמדות איראניות לאחר האשמת טהראן בהפלת מסוק 'אפאצ'י' ליד מצרי הורמוז. איראן הגיבה בתקיפת בסיסים באזור, בעוד גורמים אזוריים נכנסו לתמונה כאשר בחריין הודיעה על יירוט כטב"מים איראניים, מה שמוכיח כי השטח נותר המניע העיקרי לתנאי המשא ומתן.

האסטרטגיה האיראנית הנוכחית מבוססת על עקרון 'הישארות תחת לחץ', כאשר טהראן מהמרת כי חוסר היכולת של הכוח הצבאי האמריקאי והישראלי לערער את המשטר מעניק לה קלפי מיקוח נוספים. איראן משתמשת בנושאים רגישים כמו ביטחון השיט במצרי הורמוז ומחירי האנרגיה העולמיים ככלי לחץ כדי להפוך כל עימות כולל ליקר מאוד עבור הכלכלה העולמית והפנים האמריקאי.

מנגד, ההשפעה האמריקאית עומדת בפני מבחן קשה בניסיונה לאזן בין כוח צבאי לתיווך דיפלומטי, כאשר וושינגטון שואפת למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני ולהבטיח את השיט הבינלאומי. עם זאת, עולות סתירות ביכולתה של וושינגטון לשלוט במסלולי הסכסוך, במיוחד עם השוני בסדרי העדיפויות בינה לבין בעלת בריתה ישראל, השואפת להשיג הישגים בשטח לפני כל הסכם.

דיווחים ומקורות מצביעים על קיומה של טיוטת הבנה שעשויה להיחתם בז'נבה, הכוללת הפסקת אש למשך 60 יום ופתיחה מחדש של מצרי הורמוז לשיט בינלאומי. הטיוטה כוללת גם סעיפים הנוגעים להסרת סנקציות נפט ושחרור כספים איראניים מוקפאים, מה שוושינגטון רואה כפתרון למשבר הנוכחי בעוד גורמים אחרים מתייחסים לכך בזהירות רבה.

ישראל, מצדה, התרחקה מהבנות אלו, כאשר משרדו של בנימין נתניהו אישר כי תל אביב אינה צד למזכר המוצע בין וושינגטון לטהראן. עמדה זו משקפת את רצונה של ישראל להמשיך בפעולות צבאיות כדי להחליש את יכולותיה של איראן ובעלות בריתה האזוריות, במיוחד חיזבאללה בלבנון, לפני כניסה למסגרת מדינית כלשהי שעלולה להקפיא את המצב הקיים.

מצרי הורמוז נשארים לב הפועם של העימות הזה, כאשר וושינגטון דורשת ערבויות לחופש השיט כתנאי בסיסי לכל הרגעה, בעוד טהראן מקשרת נושא זה לסיום המצור הימי המוטל עליה. המצר הפך ממעבר מים לקלף פוליטי המקשר את המלחמה ישירות למחירי הדלק העולמיים ולחשבונות הבחירות והשווקים הבינלאומיים.

הזירה הלבנונית אינה רחוקה מחשבונות אלו, שכן לבנון מהווה חלק בלתי נפרד ממערך ההרתעה האיראני, וכל הבנה אזורית תשפיע בהכרח על הגבול הדרומי. טהראן מנסה למנוע הפיכת לבנון לזירת שחיקה בודדת, ומקשרת את גורל ההרגעה במפרץ להפסקת הפעולות הצבאיות הישראליות בשטח לבנון.

מדינות כמו קטאר ופקיסטן ממלאות תפקידים פעילים בתיווך כדי לקרב עמדות ולגשר על פערים בטקסט המוצע להסכם, למרות תנודות העמדות האמריקאיות שאותן הצד האיראני מתאר כבלתי יציבות. המתווכים שואפים להגיע לנוסחה שתבטיח את הדרישות המינימליות של שני הצדדים כדי למנוע הידרדרות האזור לעימות כולל שאף אחד אינו רוצה בו.

בתוך וושינגטון, טראמפ מתמודד עם לחצים מזרמים שמרניים ואישים תומכי ישראל המטילים ספק בתועלת ההסכם ורואים בו ויתור בפני טהראן. עם זאת, נראה שהממשל האמריקאי הנוכחי מעדיף את המסלול הדיפלומטי המציע 'הישג מדיני' מהיר שיפחית את חומרת המתיחות האזורית ויוריד את מחירי האנרגיה.

היעדר מסלול אחד וברור לסכסוך גורם לאזור להסתובב במעגל קסמים, כאשר כל תקיפה צבאית משנה את תנאי המשא ומתן, וכל הצהרה מדינית מעצבת מחדש את השטח. חוסר יכולת קולקטיבי זה לשלוט במסלול המלחמה דוחף את הצדדים לחפש מוצאים זמניים המונעים את העלות המרבית מבלי שאף צד ייראה כמפסיד.

בסופו של דבר, נראה שההימור על הכרעה צבאית מהירה התנגש במגבלות הכוח האווירי וביכולתה של איראן לספוג מכות ולהפוך אותן לרווחים במשא ומתן. בעוד שהתשתית הצבאית האיראנית נפגעה, היא לא נשחקה עד כדי כניעה, מה שהופך את 'האזור האפור' לזירה המועדפת לניהול הסכסוך כעת.

האזור נשאר בפני שלב עדין מאוד, שכן ההבנות האפשריות עדיין שבריריות ועלולות לקרוס עם כל טעות הערכה בשטח או נסיגה מדינית. בעוד העולם ממתין לפגישת ה-G7 בז'נבה, נשאלת השאלה האם עסקה זו תעמוד בפני שאיפותיה של ישראל בשטח וחששותיה של הפנים האיראני.

נשיא איראן מסעוד פזשקיאן: ארצנו רוצה לצאת ממצב 'לא מלחמה ולא שלום' אך לא תיכנע לאיומים או ללחצים.