הסכם אמריקאי-איראני קרוב: טראמפ מכריז על "סיום המלחמה" בצל ספקות איראניים ושאלות על מחיר העסקה

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת -12/6/2026

בהתפתחות שעשויה לצייר מחדש את הנוף הפוליטי והביטחוני במזרח התיכון, ארצות הברית ואיראן מתקרבות לחתימה על הסכם ביניים שמטרתו לייצב הפסקת אש בין הצדדים, לפתוח מחדש את מיצר הורמוז, ולהכין את הקרקע למשא ומתן רחב יותר בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית. צעד זה מתואר על ידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כסוף המלחמה, בעוד טהראן עדיין מתייחסת אליו בזהירות רבה ומדגישה כי ההחלטה הסופית טרם התקבלה.

לפי מקורות דיפלומטיים יודעי דבר, שני הצדדים הגיעו לנוסח מזכר הבנות שנוסחו סוכם כמעט סופית, בהמתנה לאישור הסופי של גורמים איראניים. המידע מצביע על כך שטקס החתימה עשוי להתקיים בעיר ז'נבה שבשוויץ בימים הקרובים, ואולי כבר ביום ראשון.

התפתחות זו מגיעה בזמן שמדינות ה-G7 מתכוננות לפגישה חשובה בשבוע הבא, בצל לחצים בינלאומיים גוברים למנוע הידרדרות האזור לעימות רחב יותר המאיים על הכלכלה העולמית ועל ביטחון האנרגיה הבינלאומי.

בעוד טראמפ הודיע ביום חמישי בערב כי ביטל תקיפות צבאיות מתוכננות נגד איראן לאחר שהושגה הבנה משותפת, והדגיש כי כל הצדדים המעורבים הסכימו להסכם "באופן עקרוני ובפרטים", מיהר משרד החוץ האיראני להדגיש כי כל הסכם סופי טרם קיבל אור ירוק מההנהגה האיראנית.

ההדלפות המופצות חושפות הסכם החורג מעבר להפסקת פעולות צבאיות ישירות בין וושינגטון לטהראן. לפי סוכנות הידיעות האיראנית "מֶהְר", ההסכם כולל גם סיום פעולות צבאיות בלבנון, פתיחה מחדש מלאה של מיצר הורמוז בתוך שלושים יום ממועד חתימתו, בנוסף לשחרור מקדמה ראשונה של כספים איראניים מוקפאים בסך 12 מיליארד דולר מתוך 24 מיליארד דולר שיהיו זמינים לטהראן בהדרגה.

ההסכם כולל גם, לפי אותם מקורות, הסרת סנקציות שהוטלו על יצוא נפט ומוצרים פטרוכימיים איראניים, מתן גישה לאיראן לנכסיה המוקפאים בחו"ל, וכן התחייבות אמריקאית לאי התערבות בענייניה הפנימיים של איראן והרחקת כוחות אמריקאים מאזורים קרובים לגבול האיראני.

אשר לתיק הגרעין, שהיה מוקד המתיחות העיקרי בין הצדדים במשך שנים רבות, נראה כי הוא טרם הוכרע. ההסכם קובע רק פתיחת משא ומתן שיימשך שישים יום להשגת הסדר סופי בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית, ללא התייחסות לפרטים הנוגעים לרמות העשרת אורניום או למנגנוני פיקוח בינלאומיים עתידיים.

הבולט הוא שתוכנית הטילים הבליסטיים האיראנית, כמו גם יחסי טהראן עם בעלות בריתה האזוריות, כולל חיזבאללה הלבנוני, אינם נכללים במסגרת המשא ומתן המוצע, מה שמשקף את היקף הוויתורים ההדדיים שנראה כי שני הצדדים מוכנים לקבל כדי למנוע חזרה לעימות צבאי.

מקורות אמריקאים מצביעים על כך שסגן הנשיא ג'יי.די. ואנס עשוי להשתתף בטקס החתימה הצפוי באירופה, מה שמעניק להסכם משקל פוליטי נוסף ומשקף את רצונה של ממשל טראמפ לשווק את ההסכם כהישג אסטרטגי גדול לפני כניסה לשלב פוליטי חדש.

אולם ההסכם, למרות הבטחותיו להפחתת הסלמה, מתמודד עם אתגרים רבים, ובראשם עמדת הכוחות האזוריים הרואים בכל הקלה בלחצים על איראן חיזוק להשפעתה האזורית, בנוסף לקיומם של זרמים בתוך ארצות הברית ואיראן המתנגדים להגשת ויתורים לצד השני לאחר שנים ארוכות של סכסוך, סנקציות ואיומים צבאיים.

טראמפ מחפש ניצחון פוליטי יותר מאשר הסדר היסטורי

נראה כי המניע העיקרי מאחורי דחיפתו של טראמפ להסכם אינו קשור רק לרצון להשגת יציבות אזורית, אלא גם לצורך לרשום הישג פוליטי גדול שניתן להציגו לדעת הקהל האמריקאית כהוכחה להצלחת מדיניות "לחץ ואז משא ומתן". לאחר חודשים של הסלמה צבאית ואיומים הדדיים, קשה לממשל האמריקאי להצדיק את המשך העימות הפתוח ללא אופק פוליטי ברור. לכן, ההסכם מעניק לטראמפ הזדמנות להיראות כאיש שמנע מלחמה יקרה, גם אם הסוגיות המהותיות שהציתו את המשבר עדיין תלויות ועומדות.

ישראל המפסידה הגדולה מכל התקרבות אמריקאית-איראנית

אם ההסכם ייחתם בנוסחו המופץ, ישראל עלולה למצוא את עצמה מול מציאות אסטרטגית חדשה שאינה עולה בקנה אחד עם החזון שהגן עליו ראש הממשלה בנימין נתניהו במשך שנים. ההסכם אינו עוסק בתוכנית הטילים הבליסטיים האיראנית ולא ברשת בעלות הברית האזוריות הקשורות לטהראן, והוא גם פותח את הדלת להקלה בסנקציות ולחידוש זרימת המשאבים הפיננסיים לאיראן. הדבר עלול לערער את המאמצים הישראליים לשמור את איראן תחת הלחץ והבידוד המרביים, ולחשוף את גבולות יכולתו של נתניהו להשפיע על ההחלטה האמריקאית כאשר האינטרסים הישראליים מתנגשים עם החישובים האסטרטגיים של וושינגטון.

המזרח התיכון בין הזדמנות להרגעה לבין סכנות דחיית משברים

למרות האווירה החיובית סביב ההסכם, מהות הסכסוך טרם נפתרה, אלא נדחתה לשולחן המשא ומתן. המחלוקות סביב תוכנית הגרעין האיראנית עדיין קיימות, והסוגיות הקשורות להשפעה אזורית ולטילים בליסטיים כלל לא הועלו במסגרת ההבנה הנוכחית. משמעות הדבר היא שההסכם עשוי להצליח לקנות זמן ולהפחית את המתיחות באופן זמני, אך הוא אינו מבטיח טיפול בגורמים העמוקים למשבר. לפיכך, האזור עומד בפני הזדמנות אמיתית להרגעה, אך היא נשארת הזדמנות שברירית שעלולה לקרוס במהירות אם המשא ומתן הבא ייכשל בטיפול בתיקים הרגישים והמורכבים ביותר.