טראמפ מכריז על התקרבות להסכם עם איראן ודוחה תקיפה צבאית

דחוף: מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 11/6/2026

בפיתוח משמעותי שעשוי לשרטט מחדש את משוואות הסכסוך במזרח התיכון, הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על השגת הסכם עם איראן, ואישר כי ההכרזה הרשמית על חתימתו תתבצע בקרוב, וזאת לאחר שבועות של מתיחות צבאית ואיומים הדדיים בשימוש בכוח בין וושינגטון לטהראן.

טראמפ כתב בפוסט בפלטפורמת "Truth Social" כי הדיונים עם הרפובליקה האסלאמית של איראן הגיעו לרמות ההנהגה הגבוהות ביותר באיראן וקיבלו את האישורים הנדרשים, והוסיף כי החליט לבטל את התקיפות הצבאיות וההפצצות שתוכננו נגד איראן הערב, בצעד המשקף שינוי מפתיע מסף עימות צבאי למסלול של הסדר מדיני.

הנשיא האמריקאי ציין כי "הנקודות הסופיות" של ההסכם סוכמו "באופן עקרוני ובפרטים מדויקים", וכי מספר גורמים אזוריים ובינלאומיים השתתפו בהתייעצויות או הסכימו לתוצאותיהן, ביניהם ישראל, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטאר, טורקיה, פקיסטן, בחריין, כווית, ירדן ומצרים.

למרות הטון הבטוח שבו השתמש טראמפ, ההכרזה לא לוותה באישור רשמי כלשהו מצד איראן, מה שהותיר סימני שאלה פתוחים לגבי מידת הבשלות של ההבנות שהוכרזו, והאם טהראן רואה בהן הסכם סופי או רק מסגרת ראשונית להמשך המשא ומתן.

טראמפ גם הדגיש כי המצור הימי האמריקאי שהוטל על נמלי איראן יישאר בתוקף "במלוא עוצמתו" עד להשלמת ההסכם באופן סופי, מה שנחשב על ידי משקיפים כאינדיקציה ברורה לכך שהמשא ומתן טרם הגיע לשלב היישום המלא, וכי וושינגטון עדיין שומרת על קלפי הלחץ העיקריים כדי להבטיח את מחויבותה של איראן למה שיוסכם.

התפתחויות אלו מגיעות לאחר תקופה של הסלמה מסוכנת שכללה איומים אמריקאים חוזרים ונשנים לתקוף מתקנים איראניים, לעומת אזהרות איראניות לתגובה על כל תקיפה. אולם, שני הצדדים נראו בימים האחרונים נוטים יותר להכיל את המשבר, במיוחד לאור החשש שכל התנגשות ישירה תוביל להצתת עימות אזורי נרחב שיכלול את המפרץ, עיראק, סוריה ולבנון.

הנתונים המסתובבים מצביעים על כך שהמסמך המוצע על שולחן המשא ומתן מתמקד בהארכת הפסקת האש השברירית הקיימת כיום, והכנת התנאים לפתיחת משא ומתן רחב יותר בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית, בנוסף לתיקים ביטחוניים ואזוריים אחרים ששימשו זה מכבר מקור למחלוקת בין שני הצדדים.

אך ניסיונות קודמים גורמים לרבים להתייחס בזהירות להכרזה האמריקאית. טראמפ כבר דיבר יותר מפעם אחת על התקרבות להסכם עם איראן, לפני שהמשא ומתן נתקע או קרס כתוצאה מהמחלוקות המצטברות בנוגע לסנקציות, לתוכנית הגרעין ולתפקידה האזורי של טהראן.

כמו כן, היסטוריית היחסים בין ממשל טראמפ לאיראן עשירה במעברים מפתיעים בין הסלמה להרגעה. ביותר מפעם אחת איים הנשיא האמריקאי בשימוש בכוח צבאי נגד איראן, לפני שחזר והעדיף את המסלול המשא ומתן, מה שגרם ליריביו לראות באיומים הצבאיים חלק מאסטרטגיית לחץ משא ומתן יותר מאשר הקדמה למלחמה כוללת.

משקיפים סבורים כי הצלחת ההסכם, אם אכן יתממש, לא תהיה תלויה רק בהבנות האמריקאיות-איראניות הישירות, אלא גם ביכולתם של הגורמים האזוריים לקבל מאזנים חדשים שעשויים לנבוע ממנו. ישראל, הרואה בתוכנית הגרעין האיראנית איום קיומי, תשאף להבטיח ששום הסכם לא יאפשר לטהראן לשמר יכולות שניתן לפתח בעתיד למטרות צבאיות.

מנגד, איראן תשאף להשיג רווחים מוחשיים בתמורה לכל ויתורים שתציג, בין אם באמצעות הקלה בלחצים הכלכליים או סיום צורות מסוימות של מצור וסנקציות שהכבידו על כלכלתה בשנים האחרונות.

למרות שהכרזתו של טראמפ עשויה לפתוח חלון תקווה להפחתת המתיחות באזור, הדרך להסכם קבוע עדיין רצופת מכשולים. הפער בין דרישות וושינגטון וטהראן לא נעלם לחלוטין, וכן החישובים הפנימיים של שני הצדדים עלולים להפוך כל הבנה לפגיעה בטלטלה במבחן הפוליטי או הביטחוני הראשון.

טראמפ בין היגיון הכוח לפיתוי ההישג הדיפלומטי

ההכרזה האמריקאית חושפת דילמה אסטרטגית שעמדה בפני טראמפ בחודשים האחרונים. הנשיא האמריקאי רצה לשמר את תדמית המנהיג הנחוש המסוגל להשתמש בכוח, אך ידע בו זמנית שכל מלחמה רחבה עם איראן עלולה להפוך לסכסוך יקר ולא מובטח בתוצאותיו. לכן נראה שהאיום הצבאי שימש כאמצעי לדחוף את טהראן למשא ומתן יותר מאשר כאופציה סופית. אם ההסכם יצליח, טראמפ ינסה להציגו כניצחון של דיפלומטיה מגובה בכוח, ולא כנסיגה מעימות.

איראן מנסה להפוך לחצים לרווחים פוליטיים

סביר להניח שההנהגה האיראנית תראה בכל הסכם פוטנציאלי הזדמנות לשבור את מעגל הבידוד והלחצים הכלכליים שהתגברו בשנים האחרונות. קבלתה של טהראן להמשיך במשא ומתן אינה בהכרח אומרת נסיגה מעקרונותיה המוצהרים, אלא עשויה לשקף אמונה שהקלת הסנקציות והשבת חלק מהפעילות הכלכלית מהווים עדיפות לאומית דחופה. מנקודת מבט זו, איראן תשאף להציג את עצמה כצד שעמד בלחצים הצבאיים והכלכליים ולאחר מכן השיג הסדר השומר על האינטרסים הבסיסיים שלה, במקום להיראות כצד שנכנע לתכתיבים אמריקאים.

המזרח התיכון עומד בפני מבחן היציבות הנדחית

מעבר לפרטי ההסכם עצמו, חשיבותה של ההתפתחות הנוכחית טמונה בכך שהיא עשויה להקים שלב חדש בניהול סכסוכים באזור. המדינות הערביות והמפרציות, יחד עם טורקיה ופקיסטן, נראות מעוניינות למנוע כל עימות נרחב שעלול לאיים על הכלכלה האזורית ועל ביטחון האנרגיה העולמי. אך הצלחת מסלול זה דורשת יותר מסתם הפסקת אש; היא דורשת טיפול בשורשי המתיחות המשתרעים מהתיק הגרעיני האיראני ועד לסכסוכים האזוריים המורכבים. לכן, ההכרזה הנוכחית עשויה להיות תחילתו של מסלול ארוך לעבר יציבות, או רק הפוגה זמנית לפני סבב חדש של הסלמה.