עינויי מים חמים ושתייה בכפייה: עדויות מחרידות על עינויי עצירים בעזה על ידי הכיבוש.

ועדת ענייני האסירים ומועדון האסירים הפלסטיני פרסמו עדויות חדשות מקבוצת עצורים מרצועת עזה שביקרו במהלך יולי 2025. עדויות אלו משקפות שוב את רמת הפשעים חסרת התקדים לה הם היו נתונים במהלך מעצרם וחקירתם, בנוסף לתנאי מעצרם הנוכחיים, הפרות רפואיות איתן הם מתמודדים, רעב שיטתי, מחסור וגניבה מתמשכים בתוך מרכזי מעצר ומחנות. הצוותים המשפטיים אספו עדויות קצרות אלו במהלך ביקורים במרכזי המעצר הבאים: נגב, עופר, שדה תימן ואל-מסקוביה.

שוב, עדויות אלו מאשרות שהן מייצגות רק חלק קטן ממאות העדויות שתועדו על ידי עצורים בעזה, אשר עברו עינויים, התעללות והשפלה, כולל תקיפה מינית, שהביאו למותם של עשרות, בעוד שאחרים נותרו נתונים להיעלמות כפויה. עדות אחת כללה סוהרים ששפכו מים חמים על גופתו של עצור, ואחרת דיברה על עצורים שאולצו להתפשט והוכו קשות. עצור דיווח גם כי אילץ אותו לשתות אלכוהול, ואחר עבר עינויים פסיכולוגיים שגרמו לו לנסות להתאבד לאחר שחוקר הודיע לו על מות בני משפחתו. במהלך ביקורו התגלה כי משפחתו בסדר. עצור נוסף הותקף על ידי כלב משטרה וגרם לפציעה.

עדויות מתוך מרכזי המעצר:

עצור (M.Y.): "הם שפכו מים חמים על גופי."

העצור מ.י. אמר: "נעצרתי בפברואר 2024, עברתי חקירת שטח, ולאחר מכן הועברתי למחנה שדה תימן למשך 25 יום, לאחר מכן למחנה ליד ירושלים, ולאחר מכן לכלא עופר, ולאחר מכן לכלא הנגב. לאורך תקופה זו עברתי כל מיני עינויים, וגם כשהועברתי לכלא הנגב, נשפכו מים חמים על גופי. כיום אני עצור באזור האוהלים של כלא הנגב, שם מוחזקים 27 עצורים בכל אוהל בתנאים קשים ביותר. אנו סובלים מתקיפה מתמדת, רעב יומיומי והשפלה. האוכל אינו אכיל, ולכן אנו נאלצים לצום ולאסוף אותו לארוחת ערב אחת. כמו כן, נמנע מאיתנו טיפול רפואי, אפילו בגרדת, שהעצורים נדבקו בה והחמירה עקב חוסר היגיינה וחוסר אפשרויות מניעה וטיפול."

עצור (M.Y.): "הפשטו אותי לגמרי ואילצו אותי לשתות אלכוהול."

העצור (מ.י.) אמר: "נעצרתי בפברואר 2024, מהמעבר הבטוח, לאחר מכן הועברתי לרצועת עזה ל-25 יום, אחר כך למחנה ליד ירושלים, אחר כך למחנה עופר, שם שהיתי במשך 60 יום, ולאחר מכן לכלא הנגב. ברצועת עזה הוכיתי בחפץ חד, והפצע שלי דרש תפרים ממתכת שנשארו בראשי במשך 119 יום, וגרמו לדלקת בקרקפת. במחנה ליד ירושלים הופשטתי לחלוטין ואילצו אותי לשתות אלכוהול."

עצור (H.N.): "ניסיתי להתאבד לאחר שהחוקר הודיע לי שמשפחתי נרצחה."

העצור (ח.נ.) אמר: "נעצרתי בדצמבר 2024, דרך מחסום המנהל האזרחי, והוכיתי קשות והופשטתי מבגדיי. החוקר אמר לי שצבא הכיבוש הרג את כל בני משפחתי, מה שגרם לי למשבר פסיכולוגי קשה שהוביל אותי לניסיון התאבדות בתא, אלמלא התערבותם של עמיתיי. במהלך ביקורי, עורך הדין אמר לי שמשפחתי בסדר, ופרצתי בבכי ולא האמנתי למשמע אוזניי."

עצור (H.D.): "אנחנו חיים במצב של טרור ופחד מסביב לשעון."

העצור ה.ד. אמר: "נעצרתי באוקטובר 2024, דרך מחסום המנהל האזרחי, ועברתי חקירת שטח. לאחר מכן נכלאתי בצריפים ברצועת עזה במשך 110 ימים, לפני שהועברתי לכלא הנגב. אנו עדיין חיים בתנאים קשים ביותר, וחווים בדיקות יומיומיות, תקיפות והשפלות. אנו נאלצים לכרוע ברך כשידינו מאחורי הגב במהלך מה שנקרא "בדיקת מספר ביטחון". מחלות נפוצות, ופחד ואימה מתמידים, בנוסף למניעת טיפול רפואי והרעבה מכוונת."

עצור (א.וו.): "נגרם לי נזק חמור לראייה כתוצאה מהמכות."

העצור (א.וו.) אמר: "נעצרתי בפברואר 2024, מבית ספר בחאן יונס, שם עצר צבא הכיבוש יותר מ-100 אזרחים. הועברתי לבסיסים ל-23 ימים, לאחר מכן למרכז מעצר ליד ירושלים, אחר כך לכלא עופר, ומאוחר יותר לכלא נגב. במהלך העברתי מעופר לנגב, אזקו אותי באזיקים על הראש, מה שהוביל לחולשה קשה בראייה בעין שמאל, כאבי ראש מתמשכים ואובדן שיווי משקל. כמו כן נדבקתי בגרדת, שחזרה לאחר שהחלמתי עקב התנאים הלא סניטריים."

עצור (Kh.Y.): "הרגל שלי נשברה ולא קיבלתי שום טיפול."

העצור (ק.י.) אמר: "נעצרתי בדצמבר 2023, מבית ספר בשכונת שג'אעיה לאחר שנעקרתי. הועברתי לצריפים ברצועת עזה, ומשם לכלא הנגב. במהלך מעצרי, הוכיתי קשות, וגרמו לי שבר ברגלי הימנית. לא קיבלתי שום טיפול למרות הכאבים העזים. אפילו לא נתנו לי משככי כאבים. אני מתקשה ללכת וכאבים מתמשכים."

עצור (ח.ר.): "כלב משטרה תקף אותי ונשך לי את הרגל."

העצור (ח.ר.) אמר: "נעצרתי באוקטובר 2024, מרפיח, ועברתי חקירת שטח, לאחר מכן הופשטתי מבגדיי. כלב משטרה תקף אותי ונשך את רגלי. מאוחר יותר הועברתי לרצועת עזה, שם עברתי חקירת "דיסקו" וחקירות נוספות של שירותי המודיעין, לאחר מכן למחנה עופר, אחר כך לתאי "מוסקוביה", שם הוחזקתי בבידוד במשך ארבעה חודשים, ועברתי חקירות צבאיות ב"אשקלון". רק לפני שבוע הוכיתי באכזריות באלות."

עובדות מרכזיות על עצורים בעזה:

מאז תחילת מלחמת ההשמדה, ארגוני זכויות אדם לא הצליחו להשיג נתון מדויק על מספר האנשים שנעצרו בעזה כתוצאה מהיעלמויות כפויות, אך המספר מוערך באלפים.

עדויותיהם של עצורי עזה הן מהאכזריות ביותר, בהתחשב בהיקף הפשעים שבוצעו נגדם.

הכיבוש הקים מחנות חדשים במיוחד כדי להכיל עצורים מעזה, ובראשם: שדה תימן, ענתות, מחנה עופר, נפתלי, ומחלקת רקפת תחת כלא רמלה.

רוב העצורים בעזה מוחזקים בכלא הנגב ובכלא/מחנה עופר.

על פי נתוני שירות בתי הסוהר הישראלי, נכון לתחילת יולי 2025, מספר העצורים בעזה שסווגו כ"לוחמים בלתי חוקיים" הגיע ל-2,454, המספר הגבוה ביותר שנרשם מאז תחילת רצח העם. נתון זה אינו כולל עצורים המוחזקים במחנות צבאיים, אלא רק את אלה הנמצאים תחת ניהול שירות בתי הסוהר.

"חוק הלוחמים הבלתי חוקיים" מהווה כלי מרכזי בהכשרת פשע ההיעלמות הכפויה. הוא מפר את החוק הבינלאומי במהותו ובמבנהו ומחזק את השימוש הנרחב בעינויים נגד עצורים בעזה.

בהקשר זה, רשות האסירים ומועדון האסירים מאשרים כי הכיבוש ממשיך ברצח העם ובפשעים שלו לעיני כל, ללא כל שינוי ממשי התורם לעצירת רצח העם והתוקפנות הכוללת נגד עמנו, שאחת מצורותיה הן הפשעים המתמשכים נגד אסירים ועצורים. ואכן, חלוף הזמן בהמשך רצח העם משמעו שמצב חוסר האונים שממנו סובלים ארגוני זכויות אדם חרג מביטוי זה, והטלת ספק בהיתכנות קיומה של מערכת זכויות אדם הפכה לחובתנו, עם הרחבת תפיסת מצב החריג שממנו נהנה הכיבוש הישראלי ברמה הבינלאומית.