לילות עקובים מדם בעזה: אין שינה מתחת לרחפנים

בעזה, הלילות אינם עוד מקום מנוחה. במקום זאת, הם הפכו לשעות מלאות אימה, קולות הפצצות וזמזום מטוסי קרב בלתי פוסק. עם רדת החשיכה, מתחיל סבב חדש של הפצצות, כאשר משפחות חיות רגע אחר רגע בפחד חסר תקדים.

"בכל פעם שהלילה יורד, אנחנו מרגישים קרובים יותר למוות", אומר אחמד, ראש משפחה עקורה מצפון רצועת עזה. "אנחנו לא ישנים, אנחנו לא עוצמים את העיניים, אנחנו מחכים לקול הפיצוץ הבא". הוא מוסיף שילדיו הקטנים רועדים מכל פיצוץ וצרחים באופן לא מודע, שכן רעש המטוסים הפך לחלק יומיומי מחייהם.

השמיים מעל עזה מוארים בלילה באש תקיפות אוויריות, והאדמה שוקעת בחשיכה עקב הפסקות חשמל. בסצנה טרגית זו, משפחות מנסות לשרוד, לפעמים על ידי בריחה, לפעמים על ידי מצילת מחסה בין חומות שאולי לא יעמדו בפני הטילים.

"בלילה, אנחנו לא ישנים", אומרת אום יוסף, שגרה באחד המקלטים. "אנחנו צופים בשמיים מבעד לחלונות המנופצים, מתכוננים לכל מקרה חירום. אפילו הילדים כבר לא שואלים מתי ההפצצה תסתיים. הם שואלים: מי ימות הלילה?"

כשהמטוסים נעלמים לזמן מה, דממה כבדה יורדת, אך זו אינה הקלה. אלא, זהו פחד חדש מפני פשיטה מפתיעה, או תקיפה בלתי צפויה. אפילו אלה שלא נפגעו פיזית היו מצולקים פסיכולוגית, ונשאו בתוכם לילות בלתי נשכחים.

למרות הכאב, עזה מתעקשת לשרוד, להתמיד אל מול לילות עקובים מדם, רעשים בלתי פוסקים ומלחמה חסרת רחמים. ובין כל לילה נותרת תקווה ששחר חדש יעלה, ללא מטוסים, ללא טילים וללא דם.