אסיר מעזה מת בתוך כלא "שדה תימן".

היום, יום חמישי, קיבלו מוסדות האסירים תגובה מצבא הכיבוש לפיה האסיר עמר חאתם עודה (בן 33), מעזה, נהרג ב-13/12/2023 במחנה (שדה תימן).

ממוסדות האסירים נמסר בהצהרה כי "העצור עוודה נעצר, יחד עם בני משפחתו, מביתם בתחילת הפלישה הקרקעית לעזה, ב-12/7/2023. ראוי לציין כי השהיד עמרו עוודה היה נשוי ואב לשלושה ילדים".

היא הוסיפה כי עם מותו של העצור עמר עודה, מספר השהידים שעלו לאחר רצח העם עולה ללפחות (70) שהידים, כולל (44) עצורים מעזה, שזהותם היא היחידה הידועה, בעוד שמספר השהידים של תנועת האסירים מאז 1967 שתועד על ידי המוסדות עולה ל-(307) שזהותם ידועה גם כן, כך ששלב זה מהווה את השלב העקוב מדם ביותר בהיסטוריה של תנועת האסירים.

היא הסבירה כי התגובות שקיבלו המוסדות מצבא הכיבוש נותרות מוגבלות לנרטיב של הצבא ולהודעות שקיבלו המוסדות, לאור המשך מעצרן של גופות הקדושים המעונים ואי גילוי נסיבות מותם. ראוי לציין כי הצבא ניסה שוב ושוב לתמרן תגובות אלו על ידי מתן תגובות שונות למוסדות, וחלק מהמוסדות אף פנו לבית המשפט כדי לקבל תגובה שתכריע את גורלו של העצור.

מוסדות האסירים המשיכו ואמרו כי מותו של העצור עמר עודה מעזה מוסיף לרשומה של פשעים שבוצעו על ידי המשטר הישראלי האכזרי, הפועל מסביב לשעון באמצעות סדרה של פשעים מאורגנים כדי להרוג אסירים ועצורים. פשעים אלה מהווים היבט נוסף של רצח העם המתמשך והרחבה שלו. בהקשר זה, נציין כי עדויותיהם של עצורים מעזה שתועדו עד כה על ידי המוסדות מהוות את העדויות החמורות והקשה ביותר מבחינת רמת הפשעים שהן משקפות.

היא הדגישה כי קצב העלייה במספרם של השהידים בקרב אסירים ועצורים יקבל תפנית מסוכנת יותר ככל שיעבור זמן רב יותר למעצרם של אלפי אסירים ועצורים בבתי הכלא של הכיבוש, וחשיפתם המתמשכת לפשעים שיטתיים, ובראשם עינויים, רעב, תקיפות מכל הסוגים, פשעים רפואיים, תקיפות מיניות, והטלה מכוונת של תנאים המובילים להידבקותם במחלות קשות ומדבקות, ובראשן גרדת, בנוסף לרמה חסרת התקדים של מדיניות של קיפוח וקיפוח.

המוסדות החזיקו בכיבוש באחריות מלאה למותם הקדושים, וחידשו את דרישתם ממערכת זכויות האדם הבינלאומית לפתוח בחקירה בינלאומית אובייקטיבית על מותם הקדושים של עשרות אסירים ועצורים מאז תחילת רצח העם, ולהתקדם בקבלת החלטות יעילות כדי להעמיד את מנהיגי הכיבוש לדין על פשעי המלחמה שהם ממשיכים לבצע נגד עמנו, ולהטיל סנקציות על הכיבוש שיעמידו אותו במצב של בידוד בינלאומי ברור, וישיבו את מערכת זכויות האדם לתפקידה הבסיסי שלשמו נוצרה, וישימו קץ למצב חוסר האונים המבעית בו סבלה במהלך מלחמת רצח העם, ולסיים את מצב החסינות יוצאת הדופן שהעולם העניק למדינה הכובשת מכיוון שהיא מעל לאחריות, אחריות וענישה.

ראוי לציין כי מספר האסירים בבתי הכלא של הכיבוש הגיע, עד תחילת מאי, ליותר מעשרת אלפים ומאה, כולל (39) אסירות, יותר מ-(400) ילדים, (3577) עצירים מנהליים, ו-(1846) עצירים מעזה שסווגו כלוחמים בלתי חוקיים, תוך שיצוין כי נתונים אלה אינם כוללים את כל העצירים מעזה, ובפרט את אלה הנמצאים במעצר במחנות המסונפים לצבא הכיבוש.