הרחבת המערכה הקרקעית בעזה: לחץ באמצעות משא ומתן או אסטרטגיה להפלת חמאס?

כיצד ניתן להסביר את החלטת ממשלת נתניהו להרחיב את המערכה הקרקעית ברצועת עזה לאור המשא ומתן התקוע על עסקת חילופי אסירים בין חמאס לישראל? האם צעד הסלמה זה נופל במסגרת לחץ משא ומתן לאלץ את חמאס לעשות ויתורים ולקבל עסקה חלקית התואמת את דרישות ישראל, או שמא הוא מהווה חוליה בתוך האסטרטגיה להפלת חמאס, שהייתה מוקד ומסלול המלחמה הנמשכת כבר יותר משנה וחצי? האם המערכה הקרקעית רחבת ההיקף יכולה להתפתח לפלישה מקיפה לכל אזורי רצועת עזה?

רֵאשִׁית; יש להדגיש כי רעיון הפלישה הקרקעית הכוללת והבו-זמנית לכל אזורי רצועת עזה הפך מבודד והודחק מהקשרי החשיבה והתוכניות הצבאיות הישראליות מסיבות הקשורות לעלות האנושית הגבוהה, אותה צבא ישראל אינו יכול לשאת לאחר שחמאס החזיר חלק מהכוח הצבאי שאיבד לפני עסקת החילופים בינואר האחרון. כמו כן, בלתי אפשרי לקבל אור ירוק אמריקאי לצעד זה, אשר יטה את הכף ויערבב מחדש את הקלפים, ויגרום להתנגשות נרחבת עם מבנה האוכלוסייה הצפוף בעומק רצועת עזה, שתפוצץ לחלוטין את המצב ההומניטרי ותביא לביקורת בינלאומית רועמת. זאת במקביל לחלוקות הקיימות ולדעות, לעמדות ולמגמות הסותרות בתוך המוסדות הפוליטיים והביטחוניים בישראל בנוגע להיתכנותה ויעילותה של פלישה קרקעית מקיפה ולחובות ההומניטריות הנובעות ממנה. זאת בנוסף לחוסר הסכמה מצד המשק הישראלי לגבי צעד זה, אשר יוביל לכיבוש ארוך טווח אשר יגרום לריקון התקציב הכללי לשנים הבאות ולמצב בו מתישים את אנרגייתם של חיילי המילואים, אשר דועכת מיום ליום, וקשה לגייסם לתקופות ארוכות. זאת בנוסף לאבסורד שבפלישה קרקעית מקיפה לאחר הרס רוב כוחו ויכולותיו הצבאיות של חמאס והמגבלות של התנועה למלחמת התשה. המשטר מבוסס על הצבת מלכודות ומארבים בשטח, ועדיין אין לו שליט חלופי לעזה ביום שאחרי המלחמה.

נִדמֶה; המגמה הכללית בהנהגה הפוליטית והביטחונית בישראל היא של פירוק והפחתה הדרגתית של חמאס באמצעות מגוון אמצעי לחץ, כולל לחץ צבאי בשטח, תוך הסלמה שיטתית ומחושבת של המערכה הקרקעית, תוך הימנעות מסיכון של הסלמה ופלישה קרקעית מקיפה, שהנסיבות וההשפעות הנוכחיות אינן יכולות לשאת.

בהקשר של התוכנית הישראלית החדשה, ישראל צועדת לקראת הסלמה לטווח בינוני ובלתי פוסקת, המסתמכת על הרחבת הפלישה הקרקעית לאזורים ספציפיים כדי להגביר את הלחץ על חמאס, ובפרט על האזורים הצפוניים והמזרחיים של רצועת עזה בבית חנון, בית להיא, ג'באליה, שכונות אל-תופאח, שג'אעיה, אל-זייתון, והמחוזות המזרחיים של האזור התיכון וחאן יונס, בנוסף לרפיח, הנתונה לחלוטין לפלישה הקרקעית הישראלית הרחבה, כך שצבא ישראל יקים חגורת ביטחון לאורך הגבול המזרחי של רצועת עזה, החל מרחוב סלאח אל-דין ועד לגבול הישראלי עם רצועת עזה, תוך ניתוק צפון רצועת עזה עד סוף ג'באליה בכיכר אבו שרך ובכיכר אל-תוואם, מה שאומר שחגורת הביטחון הישראלית תנתק חלקים גדולים מאוד מרצועת עזה.

לפיכך, המצב בשטח ברצועת עזה כולה מעוצב על ידי הכיבוש המלא של מחוז רפיח והשליטה בציר מוראג בין רפיח לחאן יונס, יחד עם החזרת השליטה המלאה על ציר נצרים במרכז רצועת עזה, והקמת חגורת ביטחון רחבה המקיפה את גבולותיה המזרחיים של רצועת עזה, בנוסף למחוז הצפוני של רצועת עזה. זאת במקביל להפצצות האוויריות והארטילריות המתמשכות ולהתנקשויות המרוכזות שלא פסקו לאורך כל המלחמה.

מה שמסוכן עוד יותר את העניינים הוא שהאזורים הסמוכים לחגורת הביטחון יחוו עקירה עצומה של אוכלוסייה, שכן הם יהיו תחת שליטה ישראלית באש. פעולה זו למעשה תגביל את תושבי רצועת עזה ממערב לעיר עזה ולמחוזות המרכזי והמערבי של מחוזות המרכז וחאן יונס, עם כל צפיפות האוכלוסייה העצומה והסבל ההומניטרי הבלתי נסבל הנובעים מכך.

מיותר לציין שהתוכנית הישראלית החדשה אינה קלה להשגה; מנהיגים צבאיים, בפרט, מודעים לכך שחדירה עמוקה לאזורי מגורים ושכונות מסוימים, כמו ג'באליה, אל-תופאח ואל-דרג', מציבה אתגרים מבצעיים משמעותיים, בהתחשב בחוזקה של התשתית הצבאית של חמאס שם בהשוואה לאזורים אחרים. עובדה זו הופכת את המשימה הישראלית להשגת היעדים הצבאיים שנחתמו על ידי מערכה זו לקשה ומפרכת, עם צפויים שפיכות דמים, חלקי גופות והרס רב.

לאור הקשיים הגוברים העומדים בפני צבא ישראל באזורים הנמצאים תחת שליטה ישראלית מלאה, כגון רפיח ובית חנון, והמלכודות והמארבים שהציבו לוחמי חמאס לכוחות ישראליים שם; בנוסף לעוצמת ההתנגדות הקיימת כיום בשכונות המזרחיות שוג'אעיה ואל-תופאח, הדבר יספק לנו תמונה מדויקת ומקיפה יותר של הקשיים והאתגרים הצפויים לצבא הישראלי באזורי החדירה החדשים.

אוּלָם; הן ההנהגה הפוליטית והן ההנהגה הצבאית בישראל מהמרים על ההשפעה הישירה שיכולה להיות ללחץ צבאי על חמאס על הנהגת חמאס. הם עדים לכאב, לסבל ולאומללות הגוברים של תושבי עזה, ולקריסות המתמשכות המשפיעות על כל המגזרים ההומניטריים ברצועה, ומהמרים על האפשרות שהם ינטשו את עמדותיהם ויקבלו הצעות העונות על התנאים והדרישות הישראליות.

הנקודה החשובה ביותר בהקשר של ניתוח ופירוש התוכנית הצבאית הישראלית טמונה בעובדה שאמצעי המשא ומתן והלחץ, המעוטרים בשעבוד השטח ובכליו האלימים והעקובים מדם, נושאים בתוכם אסטרטגיה קבועה להפלת חמאס באמצעות מנגנונים שיטתיים של פירוק וחיסול. מנגנונים אלה פועלים בהדרגה, תוך התחשבות במסגרת הזמן שנועדה למצות את מה שנותר מחמאס ולהסיר לחלוטין את הפרויקט שלו מהזירה הפוליטית והשטחית.

אין ספק שישראל הרשמית אינה מסתפקת עוד בהפלת שלטון חמאס, אותו הביעה נכונות לנטוש מרצונה לטובת ועדה "טכנוקרטית" עצמאית, כפי שקיוותה בחודשים הראשונים של המלחמה. אכן, ההישגים הצבאיים הטקטיים שהשיגה במהלך חודשי המלחמה הארוכים פיתו אותה ללכת עד הסוף, במטרה להפיל את הפרויקט של חמאס - מבחינה פוליטית, צבאית וחברתית - על ידי כפייתו להיכנע לתנאים ולדרישות ישראליות, אשר באופן ברור וללא כל עמימות משמעם הכרזת כניעה.

ישנה בהירות מוחלטת במאפיינים ובביטויים של החזון הישראלי הרשמי בנוגע לעזה ועתידה. לא נכון שאין לממשלת נתניהו חזון אסטרטגי כללי המשתרע על ההווה והעתיד של הרצועה. בעוד שמטרותיה מורכבות ומסובכות, ודורשות תהליך איטי והדרגתי של יישום והתעמקות בפרטי פרטיה, למרות המכשולים והאתגרים העומדים בפניה, היא ניצבת בפני בעיה מבנית ופוליטית הקשורה לחלופה השלטונית לחמאס ביום שאחרי המלחמה. חמאס עדיין מתעקש להכחיש ולהדיר את הרשות הפלסטינית מזירת הממשל והממשל מסיבות פוליטיות ואסטרטגיות, אך לא ימצא ברירה אלא להתמודד איתה ולקבל את שלטונה, שכן היא המנוסה והמסוגלת ביותר לנהל את עזה, גם לאחר זמן מה.

לבסוף, גורלה של תוכנית זו נותר קשור בקשר הפוך לגורל המשא ומתן על חילופי השבויים בימים הקרובים. הצלחת העסקה, ללא קשר לתוכנה, תביא לדחייה או אולי אף לסיכול מוחלט של צעד זה. בינתיים, קריסת המשא ומתן תוביל לפתיחת הליכי ושלבי יישום שיתמשכו על פני השבועות והחודשים הקרובים, ויכללו מציאויות ועובדות גיאוגרפיות בשטח שעשויות להיות קשות להתגבר עליהן בקלות בהסכמים או עסקאות עתידיים.