הרוג אחד, 58 מעצרים ו-34 הריסות ודחפורים בירושלים בחודש שעבר

מחוז ירושלים עקב אחר הפרות הכיבוש הישראלי במחוז במהלך אפריל. הפרות אלו התמקדו במעצרים, צווי מעצר, הריסות, צווי פינוי, צווי גירוש ומעצרי בית, בנוסף לפשיטות יומיומיות על מסגד אל-אקצא המבורך.

קדושים מעונים:

באפריל 2025, מחוז ירושלים היה עד להמשך פשעי הכיבוש נגד העם הפלסטיני. האזרח ערפאת קאדוס, מהכפר עיראק בורין במחוז שכם, נהרג לאחר שנרדף על ידי כוחות הכיבוש סמוך לחומת ההפרדה וההתרחבות הגזענית בעיר אל-ראם, מצפון לירושלים הכבושה, בעת שניסה להגיע למקום עבודתו בשטחי 1948.

התקפות של המתיישבים:

במהלך אפריל, עקב המחוז אחר (31) התקפות של מתנחלים, כולל שתי התקפות שכללו פגיעה פיזית, דבר המשקף הסלמה מסוכנת בהתקפות מתנחלים נגד אזרחים פלסטינים, רכושם ואתרים קדושים, שכן כולן התרחשו תחת חסותם של כוחות הכיבוש הישראליים.

פציעות:

כ-(45) פצועים תועדו כתוצאה מירי כדורי מתכת חיים ומצופי גומי ומכות קשות, בנוסף למקרים של חנק מגז, כולל שני פצועים כתוצאה מהתקפות המתנחלים.

פשעים והפרות במסגד אל-אקצא המבורך:

מסגד אל-אקצא המבורך חווה הסלמה ישראלית חסרת תקדים, הפרה בוטה של הסטטוס קוו ההיסטורי והמשפטי, והפרה בוטה של החוק הבינלאומי והחלטות אונסק"ו המאשרות כי מסגד אל-אקצא הוא מקום פולחן אסלאמי גרידא.

במהלך אפריל, (10,111) מתנחלים פרצו למסגד אל-אקצא תחת חסות כוחות הכיבוש, בנוסף ל-(6,139) אחרים תחת כיסוי של "תיירות". המתיישבים ערכו סיורים פרובוקטיביים וטקסים תלמודיים באזורים שונים של מסגד אל-אקצא, תוך הפרה ישירה של קדושת המקום הקדוש.

במהלך חג הפסח היהודי של שנת 2025, שנמשך בין ה-13 ל-19 באפריל, מסגד אל-אקצא המבורך חווה הסלמה מסוכנת בקצב ההפרות והפלישות, כאשר 6,865 מתנחלים פרצו למסגד, עלייה משמעותית לעומת שנים קודמות.

התמקדות בדמויות לאומיות בירושלים:

ירושלים גם חוותה המשך של מדיניות הכיבוש השיטתית של פגיעה בדמויות פוליטיות ודתיות פלסטיניות, בניסיון לערער את הנוכחות הלאומית הפלסטינית בעיר ולשבש את תפקידן של דמויות אלה בהגנה על ירושלים ותושביה.

ב-21 באפריל, זימן המודיעין הישראלי את שר לענייני ירושלים אשרף אל-עואר לחקירה ומסר לו הודעה המורה על גירושו מהגדה המערבית למשך שישה חודשים, בטענה של עיסוק ב"פעילויות מטעם הרשות הלאומית הפלסטינית".

באותו יום, כוחות הכיבוש הישראליים פשטו על ביתו של המופתי של ירושלים, השייח' מוחמד חוסיין, בשכונת א-סלעה בג'בל אל-מוכאבר, כמסר ברור להמשך תקיפות נגד ההנהגה הדתית הבכירה בעיר.

ב-27 באפריל, בית משפט ישראלי קיים ישיבת משפט למושל ירושלים עדנאן גאית', לפני שהחליט לדחות את הדיון לספטמבר. זה מגיע כחלק מסדרה של הליכים משפטיים מתמשכים נגד המושל, שמטרתם להילחם בסמלי הריבונות הפלסטינית בבירה הכבושה.

מקרי מעצר:

במהלך אפריל, תיעד מחוז ירושלים מעצר של (58) ירושלמים, ביניהם (3) נשים ו-(5) ילדים.

החלטות בית המשפט לכיבוש נגד עצורים:

בתי המשפט לכיבוש הטילו החלטות לא הוגנות על עצורים, החל מעונשי מאסר בפועל ועד מעצר בית, צווי גירוש וקנסות כבדים. חלק מהעצורים הוטלו גם על איסורי נסיעה, ומעצרם של מספר רב של עצורים הוארך במשך חודשים, ואף שנים, מבלי שהוגשו נגדם כתבי אישום ברורים.

מאסר בפועל:

מחוז ירושלים עקב אחר מתן (27) עונשי מאסר בפועל על ידי בתי המשפט לכיבוש נגד אסירים ירושלמים במהלך אפריל, כולל (11) עונשי מעצר מנהליים, כלומר ללא ציון אישום נגד העצורים. גזרי דין אלה משקפים את מדיניות הכיבוש ההסלמה של פגיעה בעצורים, דבר התורם להחמרת סבלם.

מעצר בית:

באפריל 2025, מחוז ירושלים עקב אחר הוצאת (4) החלטות מעצר בית על ידי רשויות הכיבוש.

החלטות גירוש:

רשויות הכיבוש הוציאו (13) החלטות גירוש נגד פלסטינים, כולל (6) החלטות לגרשם ממסגד אל-אקצא המבורך.

החלטות איסור נסיעה:

רשויות הכיבוש מציינות סיבות ביטחוניות כדי למנוע תנועה של פלסטינים, במיוחד בירושלים הכבושה. באפריל, שלטונות הכיבוש הוציאו איסור נסיעה.

הריסת מבנים, דחפורים ותפיסות רכוש:

רשויות הכיבוש ביצעו (34) פעולות הריסה ודחפורים, כולל (5) פעולות הריסה עצמית בכפייה שבמהלכן נאלצו תושבי ירושלים להרוס את בתיהם כדי להימנע מקנסות, ו-(25) פעולות הריסה שבוצעו בכוח על ידי מכונות כיבוש, בנוסף ל-(4) פעולות דחפורים, שכוונו נגד אדמות ורחובות פלסטיניים, בתירוץ של בנייה ללא רישיון, בתקופה בה מוטלות הגבלות מחמירות על קבלת היתרי בנייה, מה שהופך זאת לכמעט בלתי אפשרי עבור תושבי ירושלים.

החלטות הריסה, פינוי כפוי ותפיסת קרקע:

צווי הריסה הם חלק ממדיניות הכיבוש הישראלי של עקירת פלסטינים מאדמותיהם בירושלים הכבושה. רשויות הכיבוש מוציאות צווים אלה בתירוץ של בנייה ללא רישיון או הפרות בנייה, למרות שלעתים קרובות פלסטינים אינם מקבלים היתרי בנייה עקב ההגבלות המוטלות עליהם.

החלטות אלה כוללות הודעות הדורשות מהתושבים להרוס את בתיהם תוך פרק זמן קצר, אחרת דחפורי הכיבוש יבצעו את ההריסה ויטילו קנסות כבדים.

המספר הגדול ביותר של הודעות כאלה היה בעיירה ענאתא, שם הכיבוש פרסם 35 מתוך 47 הודעות שתועדו במחוז ירושלים.

פשעים והפרות נגד מוסדות ואתרי ההיסטוריה של ירושלים

במהלך אפריל, ירושלים הכבושה חוותה המשך של הפרות ישראליות נרחבות המכוונות כלפי מוסדות דתיים, לאומיים וחינוכיים, לצד מתקפה מחריפה על חופש התקשורת ופעילות איגודי עובדים. זה משקף מדיניות שיטתית שמטרתה למחוק את הזהות הלאומית הפלסטינית ולחתור תחת הנוכחות הפלסטינית בעיר.

אחד המאפיינים הבולטים ביותר של גישה זו היה התמקדות במוסדות חינוך. מחלקת החינוך הערבי של עיריית ישראל הודיעה על סגירת בית הספר אל-פורקן בשועפט, המשרת כ-1,200 תלמידים, בטענה שהוא פועל ללא רישיון, למרות שבית הספר פועל כבר שלושים שנה.

בהתפתחות קשורה, כוחות הכיבוש הישראליים הסתערו על אוניברסיטת אל-קודס באבו דיס וירו רימוני גז מדמיע לעבר הקמפוס, הפרה בוטה של קדושת המוסדות האקדמיים והזכות לחינוך.

המתקפה על המוסדות הלאומיים נמשכה, כאשר כוחות הכיבוש סגרו את מטה הפדרציה הכללית של איגודי העובדים הפלסטיניים ברחוב סלאח א-דין ועצרו את מזכירה, פאוזי שעבאן, בשל עבודתו האיגודית. הם גם פשטו על בית דפוס השייך למשפחתו של האסיר המשוחרר אחמד עובייד בעיסאוויה. התקפות אלו התרחבו וכללו מוסדות בינלאומיים, כאשר הם הסתערו על בית ספר של אונר"א במחנה שועפט והעבירו לממשלה צו צבאי המורה על סגירתו ב-8 במאי. אותה הוראה התרחשה גם עם חמישה בתי ספר נוספים של אונר"א בעיר.

חופש התקשורת לא נחסך מפרקטיקות אלה. כוחות הכיבוש הישראליים עצרו את העיתונאית נדין ג'עפר בבאב אל-ג'וואנמה ושחררו אותה בתנאי שתורחק ממסגד אל-אקצא. הם גם ירו בעיתונאי מוחמד סמרין בעת שסיקר את פעולות ההריסה בענאתא, וגרמו נזק לרכבו. זוהי הסלמה מסוכנת המכוונה כלפי עבודתה העיתונאית וכלפי האמת.

בתחום הדתי, שלטונות הכיבוש החריפו את הפרות הזכויות שלהם לאתרים קדושים, תקפו נוצרים במהלך חגיגות שבת הקודש בכנסיית הקבר, ומנעו מכמה מהם להיכנס. הם גם פשטו על ביתו של המופתי של ירושלים, השייח' מוחמד חוסיין, במהלך המשקף את התקיפה המתמשכת של סמלים דתיים בעיר.

צעדים שרירותיים נגד פקידים פלסטינים נמשכו, כאשר המודיעין הישראלי זימן את שר לענייני ירושלים אשרף אל-עואר והטיל עליו איסור כניסה לשישה חודשים לגדה המערבית, בטענה שהוא מבצע פעילויות מטעם הרשות הלאומית הפלסטינית.

הסלמה זו הגיעה לשיאה בהחלטה של השר הקיצוני בממשלת הכיבוש הישראלית, איתמר בן גביר, לסגור את משרדי קרן ירושלים והקרן לענייני ציבור בירושלים, תוך הפרה בוטה של כל הנורמות והחוקים הבינלאומיים. החלטה זו מגיעה כחלק מקמפיין שיטתי שמובילה ממשלת הכיבוש לייבוש מקורות העבודה של החברה האזרחית הפלסטינית ולהחרמת כל מה שתומך בירושלמים ותורם להעצמתם הכלכלית והחברתית.

יחד, התקפות אלו מדגישות את גודל האתגרים העומדים בפני המוסדות הפלסטיניים בירושלים וחושפות אסטרטגיה ישראלית מתמשכת שמטרתה לרוקן את העיר ממשמעותה הלאומית והדתית ולחתור תחת כל היבטי הריבונות הפלסטינית שם.

פרויקטים קולוניאליים:

במהלך אפריל, מחוז ירושלים צפה בפעילות התנחלות אינטנסיבית בירושלים. שבע תוכניות התיישבות חדשות עברו מעקב באמצעות הודעות רשמיות שפרסמה עיריית ירושלים. תוכניות אלו מחולקות לשלבים שונים, כולל הפקדה, אישור ומכרזים. ב-17 באפריל, פתחו מתנחלים בית ספר דתי יהודי ליד הכותל המערבי.

באפריל אושרו שלוש תוכניות בירושלים, ופורסם מכרז לפיתוח שטחים ציבוריים, פארק ובריכות שחייה בהתנחלות גילה.

ב-8 באפריל, מספר שרים ורבנים ישראלים חנכו פרויקט התנחלות חדש שמטרתו הריסת 95 בתים בירושלים הכבושה, כהכנה לבניית 392 יחידות דיור חדשות באותו אזור.

ב-16 באפריל, דחפורים ישראלים ממאחז בועז החלו לסלול כבישים חדשים להתנחלויות במסגרת תוכנית ההתנחלות המסוכנת E1, באדמות העיירה עיסאוויה, ובפרט באזור משולש אבו ג'ורג', מתחם ההתנחלות ביר אל-מסקוב וואדי שנייסל.

כבישים אלה נמשכו לכיוון תחנת המשטרה שי, המסונפת להתנחלות מעלה אדומים, בניסיון לחבר את ההתנחלויות זו לזו ולהשיג רצף גיאוגרפי התנחלויות על חשבון אדמות פלסטיניות.

ב-22 באפריל דנו רשויות הכיבוש בתוכנית התיישבות חדשה להרחבת ההתנחלות גילה דרום-מזרחית, כחלק מפרויקט המכונה "דרום-מזרח גילה", שמטרתו לתפוס 176 דונם של אדמה פלסטינית בבית ג'אלא לצורך בניית 1,900 יחידות דיור. על פי נתונים זמינים, 29% מהקרקע הזו נמצאת בבעלות פרטית של פלסטינים, בעוד ש-15% מנוהלות על ידי מה שמכונה "אפוטרופוס על נכסי נפקדים", ו-44% מהקרקע אינה רשומה רשמית.

בפרויקט זה, רשויות הכיבוש מסתמכות על "חוק נכסי נפקדים", המשמש ככלי לתפיסת אדמות פלסטיניות השייכות לבעלים שנעקרו בכוח.