"זה היה כמו מישהו שנאלץ לאכול עכבר."

בין העניינים הברורים ביותר, שאינם מצריכים בירור או פירוק או כל אמצעי בירור או בירור כגון מיקרוסקופ או תאורה משופרת, היא סוגיית "הפסקת האש" בעזה, למרות המעורבות הרשמית של המשטר הערבי בכללותו, מיוצגת. על ידי שתי מדינות, עם פיקוח ישיר על פתרון הנושא הזה בפיקוח ישיר על ידי המדינה "הגדולה ביותר" בעולם. זה לקח שמונה חודשים, ונכנסנו לחודש התשיעי, כלומר המשימה במהותה היא לא לעצור את השריפה, אלא לא לעצור אותה, כלומר להמשיך אותה גם כשהיא תובעת יותר ויותר חיים תמימים של פלסטין. , במיוחד ילדיהם ונשים, ועוד הרס ורעב, ועוד יותר קברי אחים, ועוד הפצצות של בתי חולים כדי שלא יוכלו לטפל בפצועים, שמספרם עלה על מאה אלף.

לא היינו צריכים את המוח של איינשטיין או ניוטון כדי לגלות את האמת הפשוטה והעירומה הזאת בישראל, שתקפה את עזה כדי למגר את חמאס, אין מי שמתנגד למטרה הזו, כולל משפחות העצורים שהם רוצים להציל את ילדיהם ואז לחסל את חמאס. במישור הפוליטי השולט יש הרואים בהמשך המלחמה את הישועה שלהם, ובימין הקיצוני יש הרואים בהמשך המלחמה, לרבות הרג ילדים נוספים, חובה מקראית, וכן צעד ראשון בהשמדת העם הפלסטיני כולו, החל מחווארה, עובר דרך שועפאט וכלה בג'בליה ורפיח. לגבי אמריקה, ביידן, בלינקן, אוסטין, ברנס וגרינפילד, שמציגים את עצמם כמתווכים או אפילו ערבים, הם קוראים בגלוי לחיסול חמאס, אבל הם חלוקים עם נתניהו לגבי העיתוי, ולכן אנחנו רואים אולי אחד כזה. מהפעמים הבודדות במשא ומתן שהמתווך לא נפגש עם שני הצדדים, כי הוא עדיין רואה בחמאס ובכל הצדדים בציר ההתנגדות ארגוני טרור, וככל הנראה יכלול את בית הדין הפלילי הבינלאומי.

המשטר הערבי בכלל מזוהה עם העמדה האמריקנית לגבי חמאס, לא בגלל מקורות האחים שלו משטר זה תמיד היה קשור לתנועה הזו, ותמיד תמך בה בכסף ובהדפסת הקוראן, והתנועה. תמיד מינתה מהארמון את אמיר הכבוד שלה, אבל היום היא עוינת אותה כי היא הפכה להתנגדות בעלת מימד ליברלי, פטריוטי, לאומני וחברתי.

בין שאר הנושאים המובהקים שברור לא פחות מהנושא של היעדר הפסקת אש בעזה, הוא נושא השלום בין הרשות הפלסטינית לישראל שלום זה לא הושג בעידן השלום שנמשך שלושים שנה. אז איך אפשר להשיג את זה אחרי המבול של ה-7 באוקטובר?

הו הפלסטיני בגדה המערבית מחפש שלום בתהילים לדוד, והפלסטיני בעזה מחפש הפסקת אש ב"עסקה" של בנימין ובידן, מה שאמר מוזאפר אל-נוואב בהישגו הנפלא "ים של השניים". ים": קבל לפני שההזדמנות תהיה מאוחרת מדי, העסקה שלנו / אתה מקבל שליש מהסירה שלנו / והבעלים שומר אותך ואת מי שתרצה, בשירותו לנצח / ואתה ייחודי להם: ילדי האפק / הם מוכרים לך חצי ספינה של חייך / אז הם מאחלים לך לשרת את אדונם / אתה כמו מישהו שנאלץ לאכול עכבר / לירוק שוב / זה, באלוהים, המקום לירוק..