"דיון על היום והיום שלמחרת"

ישראל היא זו שהמציאה את המושג של היום הבא, כאילו הבטיחה את תוצאות היום, כאילו ידעה, אישרה וסיימה את הבעיות וההשלכות של היום, כאילו לא ראתה. מה שקורה היום, כאילו הוא ניצח וכל מה שנותר לו זה לעצב את העתיד ולעצב את הסצנה, לארגן את המצב ולהפיץ הזמנות למשתתפים המתאימים, כאילו היא כוללת את תגובותיה. הקהל, הפעולות של האזור ופעולות העולם.
ישראל, מסיבות שונות, המציאה את התיאוריה של היום המחרת על מנת להפיץ שמועה ענקית שבאמצעותה היא מדמיינת שהשיגה את מטרותיה והגשימה את משימתה, וכל שנותר הוא חלוקת התפקידים, בימוי הסצנה, קבלת פרסים , ומחכה למחיאות כפיים.האירוניה בכל זה היא שהרבה מפלגות, כולל הפלסטינים או חלקם, לפחות, השתתפו במחזה האשליות הזה, והרבה מפלגות החלו לדבר, להציג את דעותיהם ולהוציא דברים מוזרים. ופתוות מוזרות. אנשים התעסקו ביום שלמחרת, כאילו הם לא חיים בימינו, וכאילו לא ראו מה קורה ביום הנוכחי במונחים של... זוועות ודם. האירוניה כאן היא שהקהילה הבינלאומית, שהיא ביטוי הכולל את העולם המערבי, היא מקבלת ההחלטות באזורנו ומי השולטת בגורל העמים, המשטרים, הגבולות והעושר. האירוניה היא שהקהילה הבינלאומית הזו, עם שלה. השקט, הרוגע שלו, הרמה שלו, עליונותו והקריאה האלגנטית שלו לרוגע או עמידה בחוק. הוועדה ההומניטרית הבינלאומית תרמה ועודנה לתרום להסדרת היום הבא על ידי שתיקה לגבי המתרחש ביום הנוכחי, או אולי, וזה בטוח, תורם הרבה יותר מאשר לשתוק.
ההבדל בין היום הנוכחי למחרת, לפי החזון הישראלי, נוגע לתכנון ביטחוני ומדיני לא רק לרצועת עזה, אלא גם לכל השטחים הפלסטיניים הכבושים, וכן לתיחום היחסים עם אנשים פלסטינים בתיאום עם מספר גורמים אזוריים ובינלאומיים.
למחרת, כפי שישראל רוצה, הוא יום רגוע, נקי ושטוף שמש לישראל בלבד, כלומר בעזה תהיה שקט, שקט דומה לשקט של בית קברות או שלוות המדבר או שניהם, אזור מבוקר ו שעליו נרשמת כל טיפת מים, טיפת דלק, גלולת תרופה או חופן מזון, ללא ייצוג. אין לו שאיפה פוליטית או אופק לאומי, ואין לו קשר לגדה המערבית הכבושה ואין לו השפעה על כל האירועים .ולא זו בלבד, אלא יש לקבוע את אוכלוסייתה במונחים של מספר, שיוך וכיוונים. כלומר, בדיקה מדוקדקת אינה כוללת רק משאיות הנכנסות לרצועה, אלא בדיקה זו מגיעה גם ללבבות ולמעשים, ולישראלי. המוח, בסוגיית העיצוב למחרת, עשוי להעלות עשרות רעיונות מתאימים לניהול מגזר שהטריד את ישראל זה מכבר ויצר את סיוטיו, האחרון שבהם היה על ידי השבטים לנהל את המגזר לשירותים, וזה עלול להתפתח לניהול פוליטי. בהפקה לקויה של רעיון קשרי הכפר שבסופו של דבר היו מה שבסופו של דבר, רעיון השלטון השבטי הוא רעיון קולוניאלי ישן שהחל בשנות השלושים של המאה הקודמת. מבוססת על מורשת אנגלית ישנה, ​​וישראל לא יכולה להמציא מים חמים כמו שאומרים, היא רוצה לתרגם את החוק הקולוניאלי.ה"הפרד ומשול" המפורסם על המצב הפלסטיני באמצעות כלים אזוריים לפעמים, כלים מפלגתיים בזמנים אחרים, ושבטיים כלים בזמנים אחרים, ובכל פעם, הקונפליקט חוזר לעוצמתו.
אני חוזר ליום המחרת שישראל רוצה כאילו היה מסדרון בריחה או סירת הצלה לאירועים המתרחשים ביום הנוכחי, וזה הדבר היחיד שיוביל אותנו ליום הבא מלבד זה שישראל חולמת של או רוצה לעצב בדמיונו הפרוע.