45 שנה לטבח אל-פאכהאני: כשהכיבוש פלש ללב ביירות בברזל ובאש

בצהריים של ה-17 ביולי 1981, תקיפות הכיבוש הישראלי לא כוונו לאתרים צבאיים מבודדים או לכפרים גבוליים, אלא התרחבו לפגוע בלב בירת לבנון, ביירות. מטוסי קרב הגיעו לשמי אזור אל-פאכהאני הצפוף באוכלוסייה ובמשרדים, והטילו את פצצותיהם על ראשי העוברים והשבים והתושבים במחזה טרגי.\n\nבתוך דקות ספורות, בנייני מגורים קרסו לחלוטין ורחובות הומי אדם הפכו לערימות של הריסות ושריפות, בעוד אמבולנסים מיהרו בניסיון נואש להציל את הלכודים. הפצצה זו היוותה אחת מהתקיפות הישראליות הקטלניות ביותר על ביירות, וסללה את הדרך לשלב חדש של הסלמה צבאית כוללת.\n\nמקורות היסטוריים ותיעודיים מסכימים כי הרוב המכריע של קורבנות הטבח היו אזרחים חסרי הגנה שהופתעו מההפצצה בבתיהם ובמקומות עבודתם. אל-פאכהאני לא הייתה רק נקודה גאוגרפית, אלא ייצגה את פעימת החיים המשותפים בין לבנונים ופלסטינים באותה תקופה.\n\nתקיפות אלימות אלו הגיעו על רקע הסלמה בעימות בין כוחות הכיבוש לבין ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף) שהשתמש בלבנון כבסיס לפעולותיו. שלטונות הכיבוש טענו אז כי ההפצצה באה בתגובה לירי רקטות לעבר יישובים בצפון, ובכך השתמשו בזה כתירוץ לפלוש לבירה.\n\nחיל האוויר הישראלי התמקד באזור אל-פאכהאני באופן אינטנסיבי, בטענה לקיומם של משרדים השייכים לפת"ח ולחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין בתוך השכונה. למרות שהאזור כלל מרכזים פוליטיים ומנהליים, הוא היה במהותו שכונת מגורים הומה ילדים, נשים ועובדים.\n\nהטבח חשף דפוס ישראלי חוזר ונשנה המבוסס על הפיכת שכונות אזרחיות צפופות ליעדים צבאיים לגיטימיים ברגע שיש בהן משרד פוליטי או מתקן ארגוני. שיטה זו הובילה לקריסת בניינים על יושביהם, ופעולות ההצלה הפכו למרוץ נגד הזמן בתוך חסימת דרכים והצטברות פצועים.\n\nהמספרים לגבי המניין הסופי של ההרוגים היו שונים, כאשר תיעודים פלסטיניים מצביעים על למעלה מ-300 הרוגים, בעוד שדוחות אחרים הציגו מספרים משתנים. שוני זה משקף את תנאי מלחמת האזרחים הלבנונית באותה עת ואת חולשת המוסדות הרשמיים בספירת הקורבנות במדויק מתחת להריסות.\n\nאל-פאכהאני לא הייתה רק אירוע חולף ברשומות הסכסוך, אלא הייתה מבחן ליכולת הכיבוש להעביר את הקרב מהגבולות לעומק הערים הגדולות. התמונות שהגיעו מביירות באותו יום הראו את היקף ההרס שנגרם לבניינים רבי קומות ולמוסדות אזרחיים ושירותיים.\n\nשבוע לאחר הטבח וההסלמה העקובה מדם, מאמצים בינלאומיים בהובלת השליח האמריקאי פיליפ חביב הצליחו להגיע להסכם הפסקת אש ב-24 ביולי 1981. למרות שההפוגה עצרה את התותחים באופן זמני, היא לא הסירה את פתיל הפיצוץ הגדול שהיה באופק.\n\nהנוכחות הפלסטינית החמושה בלבנון נותרה אובססיה עבור הכיבוש, שהמשיך לתכנן מבצע צבאי רחב יותר שיסיים נוכחות זו לחלוטין. חלפו רק חודשים ספורים עד שהחלה הפלישה הישראלית הכוללת ללבנון ביוני 1982, שהגיעה עד למצור המפורסם על ביירות.\n\nאנליסטים רואים בתקיפות יולי 1981 כ'חזרה גנרלית' צבאית למה שיעשה הכיבוש מאוחר יותר בפלישה של 1982 ובטבח סברה ושתילה. נבדקו התגובות הבינלאומיות להפצצת בירות ערביות ולפגיעה ישירה ונרחבת באזרחים.\n\nלמרות שחלפו 45 שנה, זיכרון שכונת אל-פאכהאני עדיין חי בלב תושבי האזור ובמשפחות הקורבנות שאיבדו את יקיריהם ברגעים בוגדניים. הטרגדיה אינה מוגבלת למספרים וסטטיסטיקות, אלא בסיפורים האנושיים שנקברו תחת הריסות המרפסות וחדרי השינה.\n\nיום השנה לטבח מעלה שאלות משפטיות ומוסריות לגבי הגנת אזרחים בסכסוכים מזוינים, וכיצד מקריבים את חייהם של מאות בתמורה למטרות צבאיות משוערות. מה שקרה באל-פאכהאני נותר עדות למדיניות 'האדמה החרוכה' שהכיבוש נוקט מול הנוכחות הפלסטינית.\n\nהיום, לבנונים ופלסטינים זוכרים את הרגעים הללו לא רק כחלק מהעבר, אלא כשיעור מתמשך על טבע הסכסוך באזור. המראות שראתה ביירות בשנת 1981 עדיין חוזרים על עצמם בצורות ובאופנים שונים בערים פלסטיניות ולבנוניות אחרות עד היום.\n\nרחובות שכונת אל-פאכהאני הפכו בתוך דקות לזירת הריסות ושריפות, ברגע שהראה כיצד הכיבוש מוחק את הגבולות בין לוחמים לאזרחים.