מחקר עדכני שפורסם על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב שפך אור על השינויים העמוקים שהביאה המלחמה בעזה בסביבה הבינלאומית. מסמך זה משקף חשש גובר בקרב מקבלי ההחלטות בישראל מהידרדרות חדה בתדמית המדינה בעולם, מה שמסווג כעת כאיום ישיר על הביטחון הלאומי הדורש התגייסות מוסדית מקיפה.
המחקר, שהוכן על ידי החוקרים עקיבא טור ואופיר דיין, ונשא כותרת מפורשת המקשרת בין הידרדרות התדמית לפגיעה בביטחון, אינו מגיע מגורם חולף. הוא מגיע מאחד ממרכזי החשיבה הבולטים המעצבים את קווי המדיניות הישראלית, מה שמעניק להמלצותיו משקל אסטרטגי החורג מניתוח תקשורתי מסורתי בלבד.
החומר האנליטי חושף פרדוקס מהותי העומד בפני הכיבוש; בעוד שהממסד הצבאי טוען להישגים בשטח מאז השבעה באוקטובר, החוקרים סבורים כי תוצאות אלו לא תורגמו לרווחים מדיניים. נהפוך הוא, ישראל איבדה במהירות את הקרב על הלגיטימציה ועל דעת הקהל העולמית מול היקף ההרס והקורבנות.
הדו"ח מציין כי משבר התדמית אינו עוד רק ליקוי בכלי התקשורת, אלא הפך למכשול בפני השגת יעדים אסטרטגיים. זה משקף הבנה חדשה בקרב האליטה הישראלית כי כוח צבאי לבדו אינו מספיק כדי להבטיח השפעה במערכת בינלאומית שבה התדמית המוסרית היא חלק בלתי נפרד ממרכיבי הכוח.
בין האינדיקטורים שזוהו במחקר, עלייה בתביעות משפטיות נגד פקידים ישראלים בבתי דין בינלאומיים והתרחבות היקף החרם האקדמי. כמו כן, הופנתה תשומת לב לירידה ברמות התמיכה בחברות המערביות, במיוחד בארצות הברית, שהיא בעלת הברית האסטרטגית החשובה ביותר לכיבוש.
חוגים ישראליים חוששים כי תופעות אלו אינן אירועים חולפים, אלא חוליות במסלול שעלול להוביל לבידוד פוליטי חונק. חששות אלו מתגברים עם זיהוי עלייה בתמיכה בסוגיה הפלסטינית בקרב הדורות הצעירים באוניברסיטאות המערביות, מה שמאיים על העמדות הרשמיות של מדינות אלו בעשורים הבאים.
המעניין בחשיבה הישראלית, כפי שמראה המחקר, הוא הבריחה מהתמודדות עם מציאות המדיניות בשטח כסיבה למשבר. במקום לבחון את השפעת הפעולות הצבאיות וההפרות, האליטה נוטה להאשים את כלי התעמולה (ההסברה) וכישלונם בשיווק הנרטיב הרשמי לעולם החיצון באופן משכנע.
המחקר סבור כי הבעיה טמונה בהיעדר הנהגה מרכזית לשיח התקשורתי ובפיזור המאמצים בין המוסדות הרשמיים השונים. בהתבסס על כך, המסמך מציע לבנות מחדש את מערכת התקשורת הפוליטית מהיסוד כדי שתהיה מסוגלת להתמודד עם מה שהוא מכנה 'מלחמת הנרטיבים' המתחוללת במרחב הדיגיטלי.
ההמלצות קוראות להקמת 'הנהגה מרכזית לנרטיב' שתהיה אחראית על תיאום המסרים הפוליטיים, המשפטיים והתקשורתיים באופן אחיד. הצעה זו נועדה להחזיר את היוזמה בזירות האקדמיות והתרבותיות המערביות, ולנסות להשפיע על תודעת הצעירים שנוטים יותר לאמץ את הנרטיב הפלסטיני.
המחקר מציע גם להקים צוותים משפטיים וטכניים מיוחדים כדי להתמודד עם ההאשמות הבינלאומיות המופנות נגד ישראל בפורומים משפטיים. זה כולל הרחבת רשתות התומכים והכשרת פעילים המסוגלים להגן על הנרטיב הציוני מול זרם המידע והתמונות החיות מאזורי הסכסוך.
מסמך זה משקף הכרה ישראלית באובדן המונופול המסורתי על המידע במערב, במיוחד עם עליית התקשורת האלטרנטיבית ופלטפורמות המדיה החברתית. יוזמות אזרחיות ואנשים פרטיים הפכו מסוגלים לייצר תוכן המתחרה בנרטיבים הרשמיים של מדינות וחושף את השקרים של טענות תעמולתיות שיטתיות.
בתגובתו למחקר, ציין המתרגם ד"ר ניהאד אל-שייח' ח'ליל כי הגישה הישראלית נותרה חסרה מכיוון שהיא רואה את המשבר כ'תקשורתי' בלבד. היא מתעלמת מכך שהתדמית השלילית היא השתקפות ישירה של מדיניות ופרקטיקות שהעולם רואה מדי יום, ואינה רק אי הבנה שניתן לטפל בה באמצעות קמפיינים פרסומיים.
הסכסוך הנוכחי, כפי שמתאר אותו המחקר, עבר מגבולות הגיאוגרפיה לגבולות התודעה והלגיטימציה הבינלאומית. היכולת לשכנע את העולם בצדקת העמדה הפכה לחלק ממאזן הכוחות הקובע את גורל המדינות ואת יכולתן להמשיך במדיניותן ללא עונשים או בידוד.
לסיכום, מסמך זה מהווה אינדיקטור חשוב למעבר הדאגה הישראלית מניהול פעולות מלחמתיות לניהול השפעותיהן המוסריות והפוליטיות. הוא מאשר כי קרב הנרטיבים אינו פחות עז מהקרבות בשטח, על רקע עיצוב מחדש חסר תקדים של העמדות הבינלאומיות כלפי הסוגיה הפלסטינית.
משבר התדמית אינו עוד רק בעיה תעמולתית או תקשורתית, אלא הפך לגורם משפיע על הביטחון הלאומי עצמו.
שתף את דעתך
מחקר ישראלי מזהיר: שחיקת הלגיטימציה הבינלאומית מאיימת על הביטחון הלאומי